עדנה אברהמי נ' ועדת הערעורים לפי חוק התגמולים ואח'

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

העותרת ביקשה מהרשות המאשרת לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970, להכיר בה כמי שנפגעה בפיגוע חבלני שהתרחש בתאריך 19.5.02 בשוק בנתניה. על פי גרסתה, גרם לה הפיצוץ נזק בתחום השמיעה, הלם נפשי, וכן חדר מסמר לעקב רגלה הימנית. באשר לזה האחרון, נטען כי הוא לא אובחן במועד על ידי הגורמים הרפואיים עקב בדיקות רשלניות שנערכו על ידם, והוא נתגלה רק בעקבות התפתחותו של זיהום קשה. בחודש פברואר 2003 דחתה הרשות המאשרת את הבקשה (ראו נספח ו' לעתירה) בנמקה זאת כך: "האירוע הינו אירוע איבה אך בהעדר ראיה לנזק שהתובעת סבלה בגין האירוע, דין תביעתה להדחות". העותרת הביאה את השגותיה על אותה החלטה בפני וועדת הערר לנפגעי פעולות איבה, ומשנדחתה גם שם, הגישה את העתירה שבפנינו ובמרכזה בקשה להורות למשיבים להסתייע בחוות דעת אורטופדית ולשוב ולפסוק בשאלת נכותה. לעתירה זו אין בידינו להיעתר ושני טעמים מרכזיים לכך:

א) לראשונה נדרשה ועדת הערר לעניינה של העותרת בתאריך 28.2.05, ולעניין הפגיעה האורטופדית קבעה כי "אין אפילו בריחוק אפשרות הגיונית לקשור את זה עם האירוע". הועדה שבה ועסקה בעניינה של העותרת בתאריך 11.9.06, והכירה בה כנפגעת איבה בתחום הנפשי בלבד. חרף זאת, את עתירתה לבית משפט זה הגישה רק בחודש יוני 2009, וזהו מטבע הדברים שיהוי ניכר ביותר, וההסברים שניתנו על ידי העותרת לכך לא הניחו את דעתנו.

ב) העתירה ראויה להידחות גם לגופה. בשלוש הזדמנויות – ביום האירוע וביום המחרת, נבדקה העותרת על ידי רופאים בפניהם לא התלוננה על פגיעה ברגלה, ונזק כזה גם לא אובחן על ידם. ובאשר לאפשרות כי פציעה מסוג זה תתרחש מבלי שהעותרת תחוש הפרעה בהליכה במשך מספר חודשים, נקבע על ידי וועדת הערר כי אפשרות זו הנה בלתי סבירה. לאותה מסקנה הגיעה הוועדה בהתבסס על תיעוד רפואי וחוות דעת של מומחים לדבר, ולא ראינו מקום לשנות ממצא זה.

הנה כי כן, אין בידי העותרת להצביע על קשר סיבתי בין האירוע לנזק בעקבה, וממילא אין בידה עילה המזכה אותה בסעד. אי-לכך, העתירה נדחית.

נוכח מצבה של העותרת, אנו נמנעים מלעשות צו להוצאות.

ניתן היום, ח' באייר התש"ע (22.04.2010).