מרים נומבויסלו נ' רשות האוכלוסין וההגירה – משרד הפנים

פסק-דין

עניינה של העתירה בבקשת העותרת, תושבת קבע, להעניק לה אזרחות ישראלית לפי סעיף 5 ל חוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות).

המשיב החליט כי בשלב זה לא תאושר בקשתה של העותרת לאחר שנמצא כי במהלך שירותה הצבאי הורשעה מספר פעמים על פי הודאתה בעבירה של היעדרות מן השירות למשך פרק זמן ממושך, ובהתאם נגזרו עליה עונשי מאסר בפועל.

המשיב סבור כי נסיבות העניין מעידות על אי מילוי חובות בסיסי הנדרש על פי חוק, ולכן החליט לא לאשר בשלב זה את בקשת העותרת, וכי בשנת 2021, עם התיישנות העבירות, תוכל להגיש בקשה מחודשת שתיבחן לגופה.

העותרת סבורה כי נוכח אופייה של העבירה אין מדובר בעבר פלילי המסכן את הציבור, ולפיכך נדרשת התערבות בית משפט זה.

שקלנו את טיעוני הצדדים. לשר הפנים מוענק שיקול דעת לפי סעיף 5 לחוק האזרחות, ואין מדובר בזכות (להבדיל מהמתווה המוסדר ב חוק חוק השבות, ה תש"י-1950). מבינים אנו לליבה של העותרת, ונציין בנוסף כי החלטה אחרת של שר הפנים הייתה מצויה אף היא במתחם הסבירות. מכל מקום, נוכח המועד הקרוב ביחס של ההתיישנות, לא מצאנו כי בנקודת זמן זו, הונחה עילה להתערבותנו בהחלטת השר.

העותרת תוכל להגיש בקשה חדשה להתאזרחות מבעוד מועד, באופן שהחלטה בבקשה זו תינתן עובר למועד התיישנות העבירה.

נוכח הטענה כי העותרת נדרשת לטעם מיוחד לקבלת תעודת מעבר, רשמנו לפנינו את הודעת המשיב, כי אין מניעה לקבלת תעודת מעבר ללא דיחוי, ככל שהעותרת תבקש זאת.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח בתמוז התשע"ח (1.7.2018).