ציון רובבשי נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

יזוכה העותר בבית המשפט המחוזי, ישתנו הנסיבות של הפקעת הרשיון ותהיה זו עילה לביטולה.

היום, 3.8.2000, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בדבר ערעורו של העותר. העותר זוכה מן ההרשעה בשלוש העבירות הנזכרות, אך בית המשפט המחוזי הרשיע אותו, על פי הנסיבות שהוכחו בבית משפט השלום, בעבירה של החזקת רכוש גנוב לפי סעיף 413 לחוק העונשין, התשל"ז1977-.

כעת טוען העותר כי בשל זיכויו בעבירות בהן הורשע בבית משפט השלום, אין עוד תוקף לביטול רשיונו ויש לשחררו מן המעצר באופן מיידי.

טענה זו של העותר אין לקבלה. עובדה היא כי העותר לא זוכה לחלוטין מכל אשמה, אלא הורשע בעבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין ובגינה הוטל עליו עונש מאסר שאת תקופתו כבר ריצה. נמצא, כי ברגע זה מצוי העותר במאסר בשל ביטול רשיון. אין ספק, כי זיכויו החלקי של העותר מן ההרשעות של בית משפט השלום מהווה שינוי נסיבות שמן הראוי כי תינתן הדעת עליו. אולם, מלאכה זו של בחינה מחודשת של נסיבות העותר מוטלת על ועדת השחרורים שהחליטה להפקיע את רשיונו. אין זה עניינו של בית משפט זה. כל עוד תקף ביטול הרשיון, אין מאסרו של העותר בלתי חוקי. על העותר לפנות לאלתר אל ועדת השחרורים כדי שתבחן את השפעת שינוי הנסיבות שנוצר בעקבות פסק הדין של בית המשפט המחוזי בערעור על שאלת שחרורו. ועדת השחרור תיתן את דעתה על שינוי ההרשעה לעבירה קלה יותר וכן על העונש המירבי הקבוע לעבירה על פי סעיף 413 לחוק העונשין.

אי לכך העתירה נדחית על הסף בשל היעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה.

ניתן היום, ג' באב תש"ס (4.8.2000).