ד"ר אבס דאלי [גדליה] נ' ועד מחוז ת"א והמרכז - לשכת עורכי-הדין ואח'

פסק-דין

עתירה זו מסיבה עצמה על בקשתו של העותר כי המשיב 1 יפתח בהליכים משמעתיים כנגד המשיב 2, עורך-דין אשר ייצג את גרושתו של העותר במשפט הגירושין של השניים. העותר פנה פעמים רבות בעבר ללשכת עורכי הדין ולמוסדותיה בבקשה להעמיד את המשיב 2 לדין משמעתי בנימוקים מנימוקים שונים, אך בקשותיו נדחו. בשל דחיית בקשותיו עתר העותר לבג"ץ, אך גם עתירות אלו נדחו, בחלקן תוך חיוב העותר בהוצאות המשפט (בג"ץ 1934/01, בג"ץ 3037/02 ובג"ץ 4861/02).

2.בעתירה הנוכחית טוען העותר שוב כי על ועד מחוז תל-אביב של לשכת עורכי הדין להעמיד את המשיב 2 לדין משמעתי. על-פי הטענה, כאשר חקר המשיב 2 את רואה החשבון של העותר במהלך דיון שנגע לחלוקת הרכוש בין העותר לבין גרושתו, ביקש המשיב 2 מרואה החשבון להציג לפניו דו"חות מס הכנסה והצהרות הון של העותר. בדיון מאוחר יותר, עת חקר המשיב 2 את העותר בתיק אחר הקשור גם הוא לסכסוך המשפחתי, הציג הוא לפני בית-המשפט את אחת מהצהרות ההון של העותר. מכך מסיק העותר כי המשיב 2 הסתיר בידיו מסמכים בעת שחקר את רואה החשבון, וכי בעשותו כן הטעה את בית-המשפט ושיבש הליכי משפט. עוד טוען העותר כי דו"חות המס והצהרות ההון שנמצאו במרפאתו נגנבו על-ידי אשת העותר שעה שפרצה למרפאה, וזאת לפי ייעוץ שקיבלה מן המשיב 2.

3.המשיב 1 בדק את תלונתו של העותר וקיבל לשם כך את תגובתו של המשיב 2. המשיב 1 מצא לנכון לאמץ את גירסתו של המשיב 2, וקבע כי לא היה כל פסול בכך שזה דרש את המסמכים האמורים מרואה החשבון. אשר להצהרת ההון שהציג המשיב 2 בבית-המשפט, אימץ המשיב 1 את גירסתו של המשיב 2, ולפיה מרשתו - קרא, גרושתו של העותר - החזיקה בה והיא זו אשר מסרה אותה למשיב 2. עוד נקבע כי החזקת הצהרת ההון על-ידי המשיב 2 ומרשתו אינה מהווה ראייה כי ברשותם נמצאו גם יתר המסמכים שנדרשו מרואה החשבון. המשיב 1 החליט, אפוא, שלא להעמיד את המשיב 2 לדין משמעתי. נגד החלטה זו מופנית עתירתו של העותר. בתגובה לעתירה הסביר המשיב 1 את הבסיס העובדתי שהובילו להחלטתו, וכן ציין כי תלונתו של העותר כנגד המשיב 2 הינה תלונת סרק, תלונה קנטרנית וטרדנית בה משתמש העותר בזכויותיו הדיונית בחוסר תום לב ועל-מנת להפעיל לחצים בלתי הולמים על המשיב 2. ריבוי התלונות שהגיש העותר בעבר כנגד המשיב 2 וריבוי העתירות לבג"ץ מביאים את המשיב 1 לידי סברה כי מדובר בדרך פעולה שיטתית מצד העותר ולכן מבקש הוא כי תוטלנה עליו הוצאות לדוגמה.

4.עיון בעתירה, בתגובת המשיב 1 ובתגובתו של העותר לתגובה זו מעלה כי לא נפל כל פגם של הפליה, של משוא פנים או של אי סבירות קיצונית בשיקול דעתו של המשיב 1, ומכאן כי אין הצדקה להתערבותו של בית-משפט זה בהחלטתו. ראו: בג"ץ 248/81 שמעון ווליס נ' הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד לז(3) 533, 541; בג"ץ 433/87 שמואל רכטמן נ' לשכת עורכי הדין, מחוז תל-אביב-יפו, פ"ד מא(4) 606, 613-612. המשיב 1 רשאי היה לקבל את הסבריו ואת גירסתו של המשיב 2, והחלטתו אינה נגועה בפגם מן הפגמים אשר יצדיקו את התערבותנו.

5.העתירה נדחית. העותר ישלם למשיב 1 שכר-טירחת עורך-דין בסך 3,000 ש"ח.

היום, י"ז באב תשס"ד (4.8.2004)

תשופטת