מחמד חליל אבו ג'אמוס נ' שר הביטחון

פסק-דין

הנשיאה ד' ביניש:

העותר הינו תושב הרשות הפלסטינית שמענו הרשום בהתאם לרישומי מרשם האוכלוסין הפלסטיני הינו עזה. במהלך השנים האחרונות התגורר העותר בשכם, שם גם מתגוררים אשתו וילדיו. בחודש יולי 2007 נעצר העותר על בסיס מידע שהיה קיים בידי גורמי הביטחון, הוגש נגדו כתב אישום והוא הורשע במסגרת הסדר טיעון בחברות בלתי מותרת בארגון החמאס. בחודש פברואר 2009, עם סיום תקופת מאסרו, הוצא נגדו צו כליאה לפי סעיף 3(ב)(1) לחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002, ומכוח צו זה מצוי העותר במעצר עד כה. שאלת המשך כליאתו של העותר מכוח צו הכליאה נדונה בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב (מ"מ 27280-05-10), אשר קבע ביום 10.6.2010 כי ככל שיחליט המפקד הצבאי להאריך את תוקפו של הצו, תיערך ביקורת שיפוטית נוספת על ההחלטה ביום 1.9.2010. במסגרת העתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה למשיבים לשחררו עם תום מעצרו לעיר שכם, ולא לרצועת עזה.

כפי העולה מהודעת המדינה מיום 7.7.2010, שאלת היעד אליו ישוחרר העותר תבחן על ידי המפקד הצבאי רק לאחר שיוחלט כי אין עוד מקום להאריך את צו הכליאה שהוצא נגדו. או אז ככל שימצא המפקד הצבאי להורות על גירוש העותר מאזור יהודה ושומרון, הדבר יעשה באמצעות צו גירוש שיונפק מכוח הצו בדבר מניעת הסתננות (יהודה והשומרון) (מס' 329), התשכ"ט-1969 (להלן: הצו בדבר מניעת הסתננות). במצב דברים זה, טוענת המדינה כי קיים לעותר סעד חלופי בדמות פניה לוועדה לבחינת צווי גירוש אשר הוקמה מכוח צו בדבר הוראות בטחון (תיקון מס' 112) (יהודה ושומרון) (מס' 1649), התש"ע-2009, שנכנס לתוקפו ביום 13.4.2010 (להלן: הצו בדבר הוראות בטחון). שכן על פי סעיף 87יא לצו בדבר הוראות בטחון, הסמכות לדון בעררים על החלטות המפקד הצבאי להוציא צווי גירוש מכוח הצו בדבר מניעת הסתננות, נתונה לוועדה האמורה.

מנגד, טוענת באת-כוח העותר בהודעתה מיום 16.7.2010, כי אין מניעה לכך ששאלת המקום אליו ישוחרר העותר תדון לגופה כבר כעת, עוד בטרם הוחלט על סיום מעצרו, וכי אין בקיומה של הפרוצדורה החדשה שנקבעה בצו בדבר הוראות בטחון, כדי להשפיע באופן רטרואקטיבי על זכותו של העותר לשטוח את טיעוניו בפני בית משפט זה.

בנסיבות העניין, נראה כי דין העתירה להימחק. בעניינו של העותר טרם התקבלה החלטה בדבר סיום מעצרו ולא כל שכן החלטה בדבר הוצאת צו גירוש. לפיכך, עסקינן, למעשה, בעתירה מוקדמת. בנוסף, כפי שציינה המדינה בהודעתה, ככל שבעתיד יוחלט על גירוש העותר לרצועה, תהא הסמכות לדון בערר על ההחלטה מסורה לוועדה לבחינת צווי גירוש, ומכאן שעומד לעותר סעד חלופי לבירור טענותיו (ראו: בג"ץ 2074/10 חאמד נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית (לא פורסם, 7.6.2010); בג"ץ 3887/10 בורגול נ' מפקד כוחות צה"ל לאזור יהודה ושומרון (לא פורסם, 3.6.2010)). אין ממש בטענות העותר כי מדובר בהחלה רטרואקטיבית שכן טרם הוצא בעניינו צו גירוש כאמור. אשר על כן, לא מצאנו כי בעת הזאת קיימת הצדקה להמשיך ולהותיר את העתירה תלויה ועומדת ודינה להימחק.

העתירה נמחקת אפוא, ללא צו להוצאות.

ה

השופטת ע' ארבל:

אני מסכימה.

ש ופטת

השופט ח' מלצר:

אני מסכים.

ש ופט

הוחלט כאמור בפסק-דינה של הנשיאה ד' ביניש.

ניתן היום, ז' באלול התש"ע (17.08.2010).