נדב נתן נ' רשות הטבע והגנים

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א. עתירה זו, שהוגשה בדצמבר 2014, עניינה מחלוקת באשר להיתר צידה שניתן לעותר לפגיעה בחיית בר מוגנת למניעת נזקי חקלאות, ואשר בוטל על-ידי המשיבה.

ב. נפתח ונאמר כי תימה גדולה מדוע תיק כזה צריך להגיע לבית המשפט העליון ואינו יכול להגיע, כרבים מקבילים לו בתיקים אחרים, לבית המשפט לעניינים מינהליים כעתירה מינהלית (שאפילו כותרתה בתיקנו היא כזאת). הדברים יובאו לידיעת העוסקים במשפט המינהלי במשרד המשפטים, ודומה שככל שיתקנו את התוספת לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים להוספת החוק להגנת חיות הבר, תשט"ו-1955. יפה שעה אחת קודם.

ג. כעולה מן העתירה ומן התשובה, יש "דם רע" בין העותר למשיבה, וקונקרטית עניינו בשלילת היתר שהיה לעותר כעובד בחברה הפועלת באיזור, מה שגרם לטענתו לפיטוריו. הטענה היא כי ההיתר ניטל בחוסר סמכות וללא שימוע כראוי. בתגובה הוצג העותר כ"שור מועד" באשר לפגיעה בחיות בר מוגנות, נטען כי העתירה הוגשה בחוסר נקיון כפיים שכן הוסתרו עובדות וגם כי היא תיאורטית, שכן ההיתר פקע בכל מקרה ב-31.1.15. נטען כי לאחר מגעים שונים ניתן לעותר היתר צידה מוגבל בשעתו, אך משהמשיך לבצע פעולות גירוש עופות מעבר לשטח המוגבל, ניטל ממנו ההיתר. זאת, גם על רקע אירועי עבר. עוד נטען כי כיום תלוי ועומד כתב אישום נגד העותר ואחר באשר לעבירות לפי החוק להגנת חיות הבר, שנעברו לכאורה ב-20.11.14 (לפני הגשת העתירה), התיק הוא ת"פ 2187-01-15.

ד. המדובר בנושא שמאוד קשה לנו לרדת לחקר עובדותיו. מה שברי הוא שכרגע ישנו כתב אישום המתנהל בבית משפט השלום בטבריה, ואין זה מתקבל על הדעת שנידרש להחזרת ההיתר או לחידושו בעוד התיק לא נסתיים. ככל שיסתיים התיק, ועל פי תוצאותיו, יוכל העותר לשקול אם לשוב ולפנות לקבלת היתר חדש, ואז שמורות לו טענותיו וכמובן גם למשיבה.

ה. העותר ציין כי הוא שוקל תביעת נזיקין מן המשיבה, וכי פסק דין כאן יסייע בידו להוכיח תביעתו. מעבר לשאלה אם בית משפט זה הוא פלטפורמה ראויה לכגון דא, ומבלי שניטע מסמרות, בידי העותר להגיש כל תביעה שיחפוץ ולהוכיח בה את שיוכיח, והמשיבה תתגונן, וכל זכויותיהם שמורות.

ו. בשורה תחתונה, בנסיבות קיומו לעת הזאת של כתב אישום כאמור איננו נעתרים לעתירה. אולי לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ז' בסיון התשע"ו (13.6.2016).