מפעל המים חצבני דן,אגודה שיתופית חקלאית להספקת מים נ' בית הלל מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ ואח'

פסק-דין

1.החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

בהתאם להצעת בית המשפט ובהסכמת הצדדים, יוחזר העניין למשקם לצורך מתן החלטה חדשה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל וכך אף החלטתו של המשקם מיום 24.10.01; מאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה באשר לשאלות שיובאו להחלטת המשקם, אנו קובעים את השאלות בהן יחליט המשקם. לעניין זה עיינו אף בחומר הנוסף שהומצא על ידי הצדדים בימים האחרונים. ואלה הן השאלות:

(א) מהי השפעתו של פסק הדין בבג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש נ' שר התשתיות

(טרם פורסם), אם ישנה כזו, על מכירת מגרשי ההרחבה המצויים במשיב 1 (להלן- המושב) וכן על גובה התמורה שניתן לגבות מרוכשי המגרשים במושב?

(ב) האם הסכום המירבי שניתן להורות למושב לשלם לנושיו בגין מכירתו של מגרש הרחבה שווה ל- 25% מהוצאות הפיתוח המאושרות, או שניתן להורות על תשלום גבוה מכך, בגובה הוצאות הפתוח המאושרות (ואפשר אף מעבר לכך).

(ג) האם יש להבחין בין רוכשים שהינם בנים של חברי המושב, לבין רוכשים שאינם כאלה והאם ניתן לראות בהטבה לבנים משום חיזוק היישוב?

2.המשקם רשאי, כמובן, להכריע בכל שאלה נוספת שימצא לנכון, וכל זאת לאחר מתן אפשרות לצדדים להשמיע את טענותיהם ולאחר עיון בכל חומר שימצא לנכון.

3.בקשת המושב לשחרורם של מספר מגרשים תועלה אף היא בפניו של המשקם, והוא אשר יחליט בעניין.

4.הערעור מתקבל איפוא כאמור לעיל. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ז' בטבת תשס"ג (12.12.02).