אריאל - וימאזור בקרת תנועה וחניה ואח' נ' מיכאל נוימן ואח'

פסק-דין

תביעתה של המערערת נדחתה על הסף בבית המשפט המחוזי בנימוק של חוסר סמכות עניינית. בתכלית הקיצור נאמר כי עילת התביעה הנטענת כנגד המשיב היא כי בהיותו דירקטור בחברה המערערת הפר חובת אמון כלפיה. לאחר ששמע ראיות לענין זה, קבע בית המשפט קמא, כי מערכת היחסים בין המערערת למשיב מצויה לכאורה בתחום יחסי עובד ומעביד וכי הסכסוך במהותו הוא בתחום יחסי העבודה. לפיכך, פסק כי הסמכות היחודית לדון בתביעה מסורה לבית הדין האזורי לעבודה. נזכיר עוד כי תביעת המערערת בבית המשפט המחוזי שולבה יחד עם תביעתה נגד המשיבה הפורמלית בהליך שלפנינו, תביעה זו נותרה על כנה בבית המשפט המחוזי וטרם החלה להתברר.

באת-כוח המערערת הצביעה בפנינו על כך שבכתב ההגנה מטעמו, אישר המשיב כי אכן היה דירקטור באותה חברה, בנוסף להיותו עובד בה. גם אם צדק בית המשפט קמא כי הוכח בפניו לכאורה שהמשיב היה עובד החברה, הרי בשלב בו נתבררה הבקשה לדחיה על הסף, הונחה גם תשתית לכאורית מספקת לכך שהמשיב היה גם דירקטור. משבחרה המערערת לתבוע את המשיב על פי עילות תביעה הנובעות ממעמד זה, נראה כי די בתשתית שהונחה כדי לבסס את סמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בתובענה לגופה, יהיו סיכוייה אשר יהיו.

לפיכך, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל כדי לאפשר את ברור התובענה לגופה. בא-כוח המשיב הביע בפנינו את החשש כי מרשו יוטרד בכפל תביעה אם תוגש נגדו תובענה בשלב מאוחר יותר לבית הדין לעבודה. לענין זה, רשמנו לפנינו את הצהרת באת-כוח המערערת כי אין בכוונת מרשתה לתבוע את המשיב בבית הדין לעבודה – ככל שהדבר ניתן – אם תידחה התביעה בבית המשפט המחוזי.

הערעור מתקבל כאמור לעיל, והמשיב ישא בהוצאות המערערת בערעור זה ושכר טרחת עורך הדין כולל, בסך 10,000 ש"ח.

ניתן היום, כ"ז בטבת התשס"ד (21.1.2004).