משה סבוראי עו"ד נ' "מעריב" - הוצאת מודיעין בע"מ ואח'

פסק-דין

1.המערער הגיש תביעת דיבה נגד המשיבים בעקבות כתבה שפורסמה בעיתון מעריב שהכילה לטענתו דברים המהווים הוצאת לשון הרע.

בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתו של המערער, בקבעו, כי הכתבה מכילה אמירות שיש בהן משום הוצאת לשון הרע על המערער וחייב את המשיבים בפיצויים בסכום של 70,000 ש"ח.

2.על פסק הדין הוגשו שני ערעורים. האחד, של המשיבים על עצם חיובם בהוצאת לשון הרע; השני, של המערער, על מיעוט הפיצויים שנפסקו לו, לטענתו.

3.עיינו בחומר הרב שהוגש לנו, קראנו את המסמך ששימש תשתית לכתבה ואת הכתבה עצמה והגענו לכלל מסקנה כי פסק דינו של בית משפט קמא אינו יכול לעמוד על כנו כמות שהוא. אנו מוצאים כי בכל האמירות אותן ציין בית משפט קמא, בהקשר בו הן מופיעות, במכלול הדברים הנאמרים בכתבה ובקריאה כוללת של הכתבה, אין משום עוולה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה1965-. לא כך לגבי כותרת הכתבה.

4.הכתבה הוכתרה בכותרת העומדת בפני עצמה, שזו לשונה:

"הפללתו הסופית של החשוד העיקרי" (קרי: המערער).

אנו סבורים שבהבדל מיתר ההתבטאויות הנכללות בכתבה, המובאות בהקשרים מסוימים במסגרת המכלול, יש בכותרת זו העומדת לעצמה, משום הוצאת לשון הרע, מבלי שהמשיבים יכולים ליהנות לגביה מההגנות הקבועות בחוק.

5.אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור בע"א 9568/00 באופן חלקי, במובן זה שאנו מחליטים כי בכותרת של הכתבה המובאת לעיל, יש משום הוצאת לשון הרע על המערער, בעטיה חייבים המשיבים לפצות את המערער.

6.אשר לערעורו של המערער (ע"א 8606/00), הרי לאור המסגרת בגדרה צומצמה הוצאת לשון הרע לכותרת המאמר בלבד, אין מקום להתערב בסכום הפיצויים שנפסק.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט' באדר תשס"ב (21.2.02).