מרפת פארוק חסן עודי נ' שר הפנים - מדינת ישראל

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.עניינה של העתירה בבקשת העותרת לאיחוד משפחות עם בעלה, בלאל מוחמד נגאר, אשר לא צורף לעתירה זו.

נטען, כי בשנת 1999 נישאה העותרת, אזרחית ישראלית, לבעלה, תושב השטחים, ועם נישואיהם עברו להתגורר בכפר ג'לג'וליה, שם נולדו שלושת ילדיהם. בשנת 2000 הגישה העותרת למשיב בקשה לאיחוד משפחות עבור בעלה, אולם בקשה זו סורבה בשנת 2001 מטעמים ביטחוניים.

בתאריך 23.3.2005, קרי, ארבע שנים לאחר דחיית בקשתה על-ידי המשיב, פנתה העותרת לבית-משפט זה, ובמסגרת עתירתה היא מבקשת כי יינתן לבעלה מעמד בישראל, וכן כי יוצא צו ביניים שיאסור על הרחקתו מהארץ עד להכרעה בעתירה.

2.דין העתירה להידחות על הסף בשל השיהוי הרב בו היא לוקה. אמנם, טוענת העותרת כי שיהוי זה נבע מכך שמיום הגשת הבקשה לאיחוד משפחות ועד להגשתה של העתירה הנוכחית, טופל עניינה על ידי המשיב אשר דרש ממנה להמציא מסמכים שונים. ברם, לעתירה לא צורף מסמך כלשהו המאמת טענה זו, ומשכך יש לראות בעותרת כמי שזנחה את בקשתה כבר בשנת 2001, לאחר שזו סורבה.

כך או כך, בקשות לאיחוד משפחות נבחנות על רקע של תשתית עובדתית עדכנית, ובמסגרתן נדרש המשיב לנתונים שונים, כמו כנותו של קשר הנישואים, מרכז חייהם של בני הזוג, ועמדת גורמי הביטחון. הזמן הרב שחלף מאז דחייתה של הבקשה בידי המשיב, אינו מאפשר לבחון היום את סבירות החלטתו (ראו בג"צ 3790/04 סלמאן מוסא נ' שר הפנים, לא פורסם; בג"צ 9620/05 חאג' עבד חנאן נ' שר הפנים, לא פורסם; בג"צ 2283/04 נאהיה עבד אללטיף זיוד נ' שר הפנים, לא פורסם).

לאור הוראותיו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, נראה כי העותרים לא יוכלו להגיש בשלב זה בקשה נוספת לאיחוד משפחות. עם זאת, בפני בית-המשפט תלויות ועומדות עתירות עקרוניות המכוונות כנגד חוקתיותו של אותו חוק, ולכשיינתן פסק הדין תוכל העותרת – ככל שתהא בידה עילה – לשוב ולהעלות את עניינו של בן-זוגה בפני הרשויות המוסמכות.

הבקשה נדחית, וכך הוא דינה של הבקשה לצו ביניים.

ניתן היום, כ"ו בכסלו תשס"ו (27.12.2005).