מוסא מחמד עבד אללה טאהא נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה ואח'

פסק-דין

השופט א' ריבלין:

עניינה של העתירה בבקשת העותר כי יבוטל צו ההריסה שמספרו 277/02 אשר הוצא ביחס לשני מבנים – מבנה מגורים ומתקן ביוב – הנמצאים בחלקה 521 בגוש מס' 2 באדמות הכפר ראפאת שבנפת רמאללה (להלן: הצווים). נגד צווים אלה הגיש העותר עתירה (בג"צ 4207/99) עוד בשנת 1999, אך זו נמחקה בהסכמה, משהודיעו המשיבים כי אין בכוונתם לבצע את הצווים בתקופה הקרובה. במסגרת אותה הסכמה, התחייבו המשיבים לתת לעותר התראה של 30 ימים בטרם יממשו את הצווים. ביום 16.9.03 הודיעו המשיבים לבא-כוחו של העותר על כוונתם להרוס את המבנים תוך 30 ימים. בעקבות הודעה זו, הגיש העותר עתירה חדשה (בג"צ 8827/03), במסגרתה חזר על בקשתו לבטל את הצווים. העתירה נמחקה מכיוון שהעותר לא התייצב לדיון בה.

בעתירה שבפנינו, העותר שב ומבקש לבטל את הצווים שהוצאו. לדבריו, המבנים נמצאים ברובם בשטח B ורק חלקם הקטן בשטח C, ולו עצמו מעולם לא ניתנה ההזדמנות להעלות את טענותיו כנגד הצווים. עוד טוען העותר, כי המשיבים וויתרו על שלבי הביניים הנחוצים לאישור הצווים, וכי הריסת המבנים מנוגדת להסכם אוסלו. המשיבים טוענים, מנגד, כי העותר לא מזכיר בעתירתו את העתירות הקודמות שהגיש ואת שעלה בגורלן. רק מטעם זה, לדבריהם, יש למחוק את עתירתו על הסף בשל אי-ניקיון כפיים. עוד הם מוסיפים, כי לעותר ניתנה הזדמנות להעלות את טענותיו בפני בית משפט זה, אך הוא לא התייצב לדיון ומטעם זה עתירתו נמחקה. כמו כן, העותר ממשיך לעשות דין לעצמו ולהפר את הצווים שהוצאו לגבי המבנים מאז מחיקת עתירותיו ועד היום, וגם מטעמים אלה יש לדחות את עתירתו על הסף.

דין העתירה להידחות על הסף. הימנעותו של העותר מלציין בעתירתו את העתירות הקודמות שהגיש בעניין הצווים והנסיבות שהובילו למחיקתן מצביעות על חוסר ניקיון כפיים שאינו קל-ערך. העובדה כי העותר לא ניסה להסדיר את היתרי הבנייה למבנים נשוא העתירה מוכיחה את חוסר תום-ליבו עת פנה שוב לבית משפט זה.

העתירה נדחית איפוא.

ניתנה היום, כ"ו בכסלו התשס"ו (27.12.05).