ראובן הושיאר נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) (להלן: הוועדה), הפועלת לפי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: החוק), קבעה לעותר דרגת נכות צמיתה בשיעור של 20%.

ערעור שהגיש העותר לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים נדחה (ב"ל 48668-05-15; הנשיא א' אברהמי).

בקשת רשות ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי לעבודה נדחתה אף היא (בר"ע 8337-02-17; סגנית הנשיא ו' וירט ליבנה).

על רקע זה הגיש העותר את העתירה שלפנינו. העותר טוען כי שיעור הנכות שנקבע לו שגוי. לטענתו, הוועדה התעלמה ממספר נתונים לצורך קביעת שיעור הנכות, והיא קיבלה את החלטתה על יסוד שיקולים זרים. עוד לטענתו, בוצעה כלפיו חקירה בלתי חוקית כחלק מההליכים לקביעת שיעור הנכות.

המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה על הסף, ולחלופין לגופה, בהיעדר עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה. התערבות בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה שמורה למקרים חריגים בלבד, בהם ההכרעה לוקה בטעות משפטית מהותית, ובנוסף שיקולי צדק מחייבים את תיקונה. הדברים נכונים גם כאשר ההליכים לפני בתי הדין לעבודה עוסקים בהחלטות שעניינן קביעת אחוזי נכות על-ידי הוועדה (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986); בג"ץ 3823/08 שפר נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 6 (17.12.2008); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי - כרך ד: משפט מינהלי דיוני 89-84 (2017)). במקרה דנן, העותר קיבל את יומו הן לפני הוועדה, והן לפני בתי הדין לעבודה. פסקי הדין שניתנו על-ידי בתי הדין לעבודה כוללים התייחסות מפורטת לכלל טענות העותר, לרבות אלה הקשורות לחקירה שבוצעה לו. טענות העותר נדחו, לאחר שלא נמצא כי יש בהן ממש, וזאת בשים לב גם לכך שהערעור על החלטות הוועדה מוגבל על-פי החוק להעלאת טענות משפטיות בלבד. איננו סבורים אפוא, כי קביעות בתי הדין לעבודה מגלות פגם כלשהו המצדיק את התערבותנו. אשר על כן מסקנתנו היא כי דין העתירה להידחות.

בשולי הדברים נעיר, כי בפסקי הדין של בתי הדין האזורי והארצי לעבודה צוין כי שיעור הנכות שנקבע לעותר עומד על 20%; ואילו בתגובה שהוגשה מטעם המוסד לביטוח לאומי לעתירה נכתב כי שיעור הנכות שנקבע עומד על 10%. על מנת למנוע מחלוקות בנדון, מובהר בזאת כי פסק דיננו ניתן עד יסוד האמור בפסקי הדין של בתי הדין האזורי והארצי לעבודה.

נוכח האמור, העתירה נדחית.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד בתמוז התשע"ז (18.7.2017).