אבראהים קלאעי ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופט י' עמית:

1.עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותרים כי הוועדה לעניינים הומניטאריים מיוחדים (להלן: הוועדה) תעניק לעותר 1 (להלן: העותר) היתר שהייה חוקי בישראל.

2.העותר הוא תושב עזה, יליד 1980. העותרת 2 (להלן: העותרת) היא אזרחית ישראלית ולה חמישה ילדים, ומביניהם, לפי מרשם האוכלוסין, הילדה החמישית היא גם בתו של העותר 1. ביום 28.11.2002 הגישה העותרת לרשות האוכלוסין וההגירה בקשה להסדיר את מעמדו של העותר בישראל מכוח נישואיהם. הבקשה סורבה בהתאם להחלטת הממשלה מספר 1813, בשל היותו של העותר תושב עזה. העותרים הגישו עתירה לבית משפט זה ביום 13.2.2003 ובה טענו כנגד החלטת רשות האוכלוסין וההגירה, אך העתירה נדחתה (בג"ץ 1549/03 אבו סוילם נ' שר הפנים (16.10.2006)). מבלי להידרש לכל השתלשלות האירועים נציין שלאחר כ-10 שנים ממתן פסק הדין בעתירה, ולאחר כ-14 שנים מתשובתה השלילית של רשות האוכלוסין וההגירה לבקשת ההסדרה, הגישו העותרים ערר, שנדחה, לבית הדין לעררים בבאר שבע כנגד סירובה של הרשות (ערר (ב"ש) 3838/16 אבו סוילם נ' משרד הפנים (14.12.2016)).

3.ביום 15.12.2016 הגישו העותרים בקשה לוועדה לקבלת היתר שהייה בישראל לעותר לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: החוק), בטענה כי עקב סכסוך בין משפחות, קיימת סכנה ממשית לחיי העותר אם יחזור לעזה. שלושה ימים מאוחר יותר, ביום 18.12.2016, הגישו העותרים ערר נוסף, הפעם לבית הדין לעררים בירושלים, לטענתם, בעקבות אי-מתן מענה והחלטה מצד הוועדה. הערר נמחק לאור הסכמת הצדדים שהסמכות העניינית לדון בנושא אינה של בית הדין לעררים (ערר (י-ם) 4194/16 אבו סוילם נ' הוועדה ההומניטארית (30.1.2017)). ביני לביני, ביום 18.1.2017, הוגשה העתירה דנן, וזאת כחודש לאחר פנייתם הראשונית של העותרים לוועדה. מתשובת המשיבים עולה כי בקשתם של העותרים נקלטה בוועדה רק ביום 23.2.2017 ועוד באותו היום הוציאה זו מכתב לבא כוח העותרים ובו עדכנה שבקשת העותרים תועלה לדיון בוועדה על פי סדר הגשת הבקשות המונחות על שולחנה. על אף מכתב זה העותרים לא משכו ידם מהעתירה דנן.

4.דין העתירה להידחות על הסף עקב היותה עתירה מוקדמת, ונעדרת עילה בשלב זה. לפי סעיף 3א1(ד) לחוק, שר הפנים ייתן החלטתו בעניין היתר או רישיון מטעמים הומניטאריים עד שישה חודשים מהיום בו הומצאו לוועדה כל המסמכים הדרושים. ששת החודשים הנ"ל טרם הסתיימו (ואף יותר מכך, ספירתם אך החלה) ולפיכך אין מקום להתערבות שיפוטית בשלב זה. בהינתן שדין העתירה להידחות, אף אין מקום לצו הביניים שנתבקש, הגם שיש להניח כי העותר לא יורחק מתחומי מדינת ישראל. כל עוד לא נתקבלה החלטת הוועדה בעניינו, ובכפוף לצרכי בטחון,

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה באדר התשע"ז (23.3.2017).