עיריית אום אל פחם ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.על מקרקעין בחלקה 6 בגוש 20234 המצויים בתחום שיפוטה של עירית אום אל פחם (להלן: העירייה), הקימו עותרים 4-2 (להלן: העותרים) בנין למגוריהם. תחילת הבניה היתה בחודש אוגוסט 2004, ובעקבות כך הוגשה על ידי המשיבות בקשה למתן צו שיפוטי שיאסור על המשכן של עבודות הבניה. אף שהצו נמסר לעותרים, הם המשיכו בבניה תוך התעלמות ממנו, ובעקבות כך הוצא צו הפסקה שיפוטי נוסף, בחודש אוקטובר 2004. במהלך דיון שהתקיים בבית המשפט, הושג הסדר לפיו יהרסו המערערים את המבנה, אם בחלוף שנה לא יינתן להם היתר. כמו כן, נאסר עליהם להמשיך בפעולות הבנייה. גם לצו זה לא צייתו העותרים, ובעקבות כך חזרו המשיבות ופנו לבית המשפט בבקשה ליתן צו הריסה נוסף, ובית המשפט נעתר להן. ערעורים שהוגשו כנגד החלטה זו, נדחו על ידי בית המשפט המחוזי.

בחודש נובמבר 2004 הוגש כתב אישום נגד העותרים, בו יוחסו להם עבירות אחדות, ובסופו של יום הורשעו בביצוען של עבודות בנייה בלא היתר, אי קיום צווי הפסקה ומניעת פעולות, ומניעה ממפקחי בנייה למלא את תפקידם, לאחר שנמצא כי ביום 8.12.09 איים עותר 2 על המפקחים שהגיעו כדי לתעד את הנעשה באתר הבניה. בעקבות הרשעתם נגזר עונשם על העותרים, ובגדרו ניתן צו הריסה למבנה אולם ביצועו הותלה למשך שנה. בקשה שהגישו העותרים לשוב ולעכב את ביצוע צו ההריסה נדחתה, ועל כך הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, שאף הוא נדחה.

בעתירה שבפנינו נתבקשנו להורות למשיבות להימנע מהריסת הבנייה עד למתן החלטה סופית בהתנגדות שהוגשה על ידי העירייה לתכנית המתאר המחוזית, התנגדות שככל שתתקבל עשויה לסלול את הדרך לעותרים לקבל היתר כדין.

2.אין בידינו להושיט סעד לעותרים, ובראש ובראשונה, הואיל והתנהלותם לקתה בעשיית דין עצמי וחוסר ניקיון כפיים. הם בנו ללא היתר, לא צייתו לצווים של בתי המשפט, ואף לא להסכמים להם היו שותפים. יתרה מכך, גם משהורשעו בהליך פלילי מסודר, עליו לא השיגו בפני בית משפט שלערעור, הם נמנעו מלבצע את צו ההריסה, אף שחלפו מאז ניתן למעלה משלוש שנים (לעניין אי ניקיון כפיים ראו בג"צ 9775/06 דמישב נ' משרד הפנים, לא פורסם (9.1.07); בג"צ 6136/06 פרי נ' היועץ המשפטי לממשלה, לא פורסם (10.9.06); בג"צ 5096/05 מוסא מחמד עבדאללה טאהא נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה, לא פורסם (4.1.07).

זאת ועוד, צו ההריסה נושא הדיון ניתן בסופו של הליך פלילי, בגדרו הורשעו העותרים בביצוען של עבודות שונות על פי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1985. בקשה מאוחרת יותר שהגישו לעיכוב ביצוע ההריסה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. על פסק דין זה היו רשאים העותרים לבקש רשות לערער, אולם הם בחרו שלא לעשות זאת, ולפיכך עניין לנו עם פסק-דין חלוט. העתירה שבפנינו מבקשת לעקוף את ההליך הפלילי, והרי כבר נקבע לא אחת, כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו נוהג להתערב בהליכים המתבררים בפני בתי המשפט השונים לערכאותיהם (בג"צ 6309/06 מושב הודיה נ' מינהל מקרקעי ישראל, לא פורסם (20.1.0/.94)). ככל שיש בפיהם של העותרים השגות על דרך התנהלותה של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, זהו עניין לעתירה אחרת, אותה יהיו רשאים להגיש, ככל שבידם עילה לכך, לבית המשפט המוסמך.

נוכח האמור, העתירה נדחית.

ניתן היום, כ' בכסלו התש"ע (07.12.09).