The full text of החוק הפלילי הירדני, חוק מס׳ 16 לשנת 1960, in 507 sections.

חוק זה ייקרא (החוק הפלילי לשנת 1960) ויהיה בתוקף כעבור חודש ימים מיום פרסומו בעיתון הרשמי.

יהיו למשפטים ולביטויים הבאים, הנזכרים בחוק זה, את הפירושים שיוחדו להם דלקמן מלבד אם ענין הכתוב מחייב פירוש אחר:

”הממלכה“ – הממלכה הירדנית ההאשמית.

”הליכים משפטיים“ – כולל כל ההליכים שנדונו בפני איזה בית משפט, שופט חוקר, מועצה משפטית, ועדת חקירה או אדם שרשאי להעיד בפניהם לאחר הצהרה בשבועה; אחת היא אם בית המשפט, המועצה המשפטית או הוועדה שמעה את עדות אותו אדם לפני השבועה או בלעדיה.

”בית מגורים“ – פירושו מקום מיועד למגורים או איזה חלק מבנין ששימש – לבעלו או למחזיקו ולמשפחתו, אורחיו, משרתיו או לאיזה מהם – בתור מגורים, אף על פי שלא היה מאוכלס למעשה, בזמן בצוע הפשע, וכולל הנספחים והחלקים המחוברים אליו שבתוך אותו גדר.

”דרך ציבורית“ – פירושה כל דרך שהועד למעבר הציבור בכל זמן שהוא בלי הגבלה, וכוללת ההגדרה את הגשרים וכל הדרכים המקשרות את הערים ואת חלקי הארץ ואת חלקי הארץ ואינה כוללת את השווקים, הככרות, הרחבות, ואת הרחובות שבתוך הערים, העיירות או הכפרים ואת הנהרות.

”מקום ציבורי“ – פירושו כל דרך ציבורית וכל מקום או מעבר שרשאי הציבור לעבור בו או להיכנס אליו בכל זמן שהוא בלי הגבלה – או מוגבל על ידי תשלום סכום מסוים – וכן בנין או מקום המשמש לאיזה אסיפה, נשף ציבורי, כנס דתי או כמגרש פתוח.

”ליל או לילה“ – פירושם הזמן שבין שקיעת השמש וזריחתה.

”פצע“ – פירושו כל שריטה או חתך אשר חותך איזה קרום מקרומי הגוף החיצוניים, ובכדי להשלים את הפירוש ייחשב הקרום כחיצוני אם יש אפשרות למששו מבלי לפלח או לבקע איזה קרום אחר.

אין להטיל עונש כלשהוא אלא אם הורה על כך החוק, שהיה בתוקף בעת ביצוע העבירה, והעבירה תיחשב כמושלמת אם נסתיימו פעולות ביצועה מבלי לשים לב למועד אירוע התוצאה.

(1)כל חוק המתקן את תנאי החיוב בעבירה לטובת הנאשם, יחולו הוראותיו על הפעולות שבוצעו לפני תחולתו, אלא אם כן יצא פסק דין סופי בגין אותן הפעולות.

(2)כל חוק המתקן את זכות התביעה לדין יחול על העבירות שבוצעו לפני כן אם היה לטובת הנאשם.

(3)אם קבע החוק החדש הארכה לשם השימוש בזכות התביעה לדין, לא תחול אותה הארכה אלא מיום ביצוע החוק, אם החוק תיקן הארכה שנקבעה לפני כן, היא תחול בהתאם לחוק הקודם בתנאי שלא תעלה על התקופה שנקבעה בחוק החדש ותיחשב מיום ביצועו.

(4)אם תיקן חוק כלשהו את מועד ההתישנות של עבירה או של עונש, יחול המועד על פי החוק הקודם בתנאי שלא תעלה התקופה על המועד שנקבע בחוק החדש, מחושבת מיום ביצועו.

כל חוק חדש המבטל עונש או המטיל עונש יותר קל, יחול על העבירות שבוצעו לפני תחולתו. אם יצא החוק החדש לאחר מתן פסק דין סופי וחוק זה אינו מחייב נאשם שנידון על עבירתו, ייפסק ביצוע פסק הדין ויסתיימו השלכותיו הפליליות.

כל חוק המטיל עונשים יותר חמורים אינו חל על עבירות שבוצעו לפני תחולתו.

(1)חוק זה יחול על כל מי שיבצע עברה, בתחום הממלכה, מאחת העבירות שהוזכרו בו.

(2)העבירה תיחשב כי בוצעה בתחום הממלכה אם בוצעו על אדמת הממלכה כל אחד מהאלמנטים המרכיבים את העבירה או איזה מעשה המהווה עבירה שאינה מתחלקת או פעולת השתתפות עיקרית או משנית:–

(א)מקרקעי הממלכה תכלול את המרחב האווירי המכסה אותן ואת הים הטריטוריאלי במרחק של חמישה קילומטרים מהחוף וכן את התחום האווירי המכסה את הים הטריטוריאלי וכן את הספינות והמטוסים הירדניים.

(ב)וכן את האדמות הנכריות אשר בכיבוש הירדני באם העבירה שבוצעה נגעה בבטחון הצבא ובאינטרסים שלו.

החוק הירדני אינו חל על:

(1)העבירות המבוצעות בתחום האווירי הירדני בתוך מטוס נוכרי, באם העבירה לא חרגה מחוץ למטוס, אך העבירות שאינן חורגות מקצה המטוס יהיו כפופות לחוק הירדני, באם המבצע או הקרבן היה ירדני ואם נחת המטוס בתוך הממלכה הירדנית ההאשמית לאחר בצוע העבירה.

(2)העבירות בתוך המים הטריטוריאליים הירדניים או במרחב האווירי אשר מכסה אותם אשר מבוצעות על גבי אניה או בתוך מטוס נוכריים, אם לא חרגה העבירה מחוץ לאניה או מחוץ למטוס.

הוראות חוק זה יחולו על כל ירדני או נכרי – אם היה מבצע, משתתף, מסית או מתערב – שביצע מחוץ לתחום הממלכה פשע או עוון הפוגע בבטחון הממלכה או אם זייף את: חותם הממלכה, מעות, שטרי כסף או שטרי בנק ירדניים או נכריים, הנמצאים במחזור באופן חוקי, או הנסחרים בתחום הממלכה.

הוראות חוק זה יחולו על:

(1)כל ירדני – אם היה מבצע, משתתף, מסית או מתערב – שביצע מחוץ לתחום הממלכה פשע או עוון שמעניש עליהם החוק הירדני, והם חלים על כל אחד מהנזכרים לעיל. אפילו אם איבד את הנתינות הירדנית או קיבל אותה לאחר ביצוע הפשע או העוון.

(2)כל העבירות הנעשות מחוץ לתחום הממלכה על ידי פקיד ירדני כלשהוא בעת מילוי תפקידו או לרגל מילוי תפקידו.

(3)על העבירות הנעשות מחוץ לתחום הממלכה והמבוצעות על ידי עובדי השירות הדיפלומטי והקונסולרי הירדני אשר מחוסנים על פי החוק הבינלאומי הפומבי.

(4)על כל נכרי השוהה בממלכה הירדנית ההאשמית, אם היה מבצע, משתתף, מסית או מתערב, שביצע מחוץ לתחום הממלכה הירדנית ההאשמית פשע או עוון, שמעניש עליהם החוק הירדני, במידה ולא הוגשה ולא נתקבלה בקשה להסגרתו.

הוראות חוק זה לא יחולו על העבירות המבוצעות בתחום הממלכה על ידי עובדי השירות הדיפלומטי והקונסולרי הנכרי אשר מחוסנים על פי החוק הבינלאומי הפומבי.

פרט לפשעים שהוזכרו בסעיף (9) והעבירות שבוצעו בתחום הממלכה, לא יתבע לדין בממלכה כל ירדני או נכרי באם נשפט סופית בחוץ לארץ ובאם נתחייב בדין ונענש או שהעונש בוטל מסיבת התישנות או ע״י חנינה.

(1)אין מניעה לתבוע אדם לדין בתחום הממלכה על ביצוע:

(א)פסקי דין שניתנו בחוץ לארץ בקשר לעבירה מהעבירות המפורטות בסעיף (9).

(ב)פסקי דין שניתנו בחוץ לארץ עבור כל עבירה שבוצעה בתחום הממלכה.

(2)בשני המקרים יימנעו מלהעמיד אדם לדין בתוך הממלכה באם פסק־הדין הנכרי ניתן בעקבות הודעה רשמית מאת השלטונות הירדניים.

(3)התקופה שריצה האדם הנשפט בחוץ לארץ, כתוצאה מפסק דין, תנוכה מהתקופה שנשפט בה בתחום הממלכה.

העונשים בגין פשעים הם:

1 – עונש־מוות

2 – מאסר עולם עם עבודת פרך

3 – מעצר עולם

4 – עבודת פרך זמנית

5 – מעצר זמני

העונשין בגין עוונות הם:

1 – מאסר

2 – קנס

3 – ערבות

העונשין בגין חטאים הם:

1 – מאסר

2 – קנס

(1)עונש מוות, הוא: תליית החייב בדין.

(2)במקרה והוכח כי האשה שהוטל עליה עונש זה היתה בהריון, יוחלף עונש המוות במאסר עולם עם עבודת פרך.

עבודת פרך, היא: העבדת הנידון בעבודות מאומצות ההולמים את מצב בריאותו ואת גילו, בין אם זה בתוך כותלי בית הסוהר ובין אם זה מחוצה להם.

המעצר, הוא: חבישת הנידון באחד מבתי הסוהר של הממלכה לתקופה שנידון בה ולתת לו יחס מיוחד, לא להכריחו להתלבש בלבוש האסירים ולא להעבידו בשום עבודה בתוך בית הסוהר או מחוצה לו, אלא בהסכמתו.

אם לא צוין בחוק זה הוראה מיוחדת, יהא הגבול המינימלי של עבודת פרך זמנית ומעצר זמני הוא שלוש שנים, והגבול המקסימלי יהא חמש עשרה שנה.

מאסר, הוא: חבישת הנידון באחד מבתי הסוהר של הממלכה לתקופה שנידון בה, והנעה בין שבוע אחד לבין שלוש שנים אלא אם החוק קבע אחרת.

קנס, הוא: חיוב הנידון לשלם לאוצר הממלכה את הסכום שנקבע בפסק הדין, והוא נע בין חמישה דינרים למאתיים דינרים אלא אם נקבע בחוק אחרת:

(1)אם לא שילם הנידון בקנס את הסכום שבו נתחייב, ייאסר יום אחד עבור כל (500) פילס או על חלק מהם, בתנאי שלא תעלה תקופת המאסר במקרה זה על שנה אחת.

(2)באם בית המשפט יתן פסק דין המחייב תשלום קנס, עליו לציין בפסק הדין גם תקופת מאסר הנידון, השקולה נגד הקנס המוטל ובשיעור שהוזכר בסעיף קטן (1) באם לא שולם הקנס; במידה ולא צויינה התקופה בפסק הדין, יוחלף הקנס על פי החלטה מיוחדת מאת אל־נאיב אל־עאם (היועץ המשפטי לממשלה).

(3)ינוכה מהקנס שנקבע בפסק הדין אותו שיעור הנזכר בסעיף קטן (1) כל תשלום חלקי לפני או בעת המאסר וכל סכום שנגבה.

עונש מאסר בגין חטא, יהיה: מאסר מעשרים וארבע שעות לשבוע ימים, ויבוצע בנידונים במקומות שאינם המקומות המיועדים לנשפטים בשל פשעים או בשל עוונות ככל האפשר.

קנס בגין חטא ינוע בין (500) פילס לבין חמישה דינרים.

הוראות סעיף מס׳ (22) יחולו על הקנס המוטל בגין חטאים.

(א)מאסר וקנס שהוזכרו בחלק מסעיפי חוק זה או איזה חוק אחר, מבלי להגביל את התחום המינימלי והמקסימלי, או שהתחום המקסימלי הוא יותר משבוע ימים או יותר מחמישה דינרים, ייחשב הגבול המינימלי של המאסר שבוע ימים ושל הקנס חמישה דינרים ואילו הגבול המקסימלי ייחשב למאסר שלוש שנים ולקנס מאתיים דינרים במידה ולא נקבע גבולם המקסימלי.

(ב)המפר הוראה שבדין, במעשה האסור על פי אותו דין או בהמנעות ממעשה שעשייתו נדרשת על פי אותו דין, דינו – מאסר שנתיים או קנס 25,000 שקלים או שני העונשים כאחד, אם לא נקבע במפורש עונש אחר לאותה עבירה.

(1)בית המשפט רשאי לצוות לתת לנידון יחס מיוחד בהתאם למה שנקבע בחוק בתי הסוהר.

(2)אם הוטל על אדם מאסר לתקופה שלא תעלה על 3 חודשים רשאי ביהמ״ש שהוציא את פסה״ד להמיר את המאסר לקנס של 20 דינרים לכל יום מאסר, אם שוכנע ביהמ״ש כי הקנס מהווה עונש מספיק בעד העבירה שחויב בה אותו אדם.

(א)קנס שלא שולם, כולו או מקצתו, במועד הקבוע, תיווסף עליו תוספת פיגור (להלן – התוספת).

(ב)שיעור התוספת יהיה חמישים אחוזים מן הקנס או מחלקו שלא שולם, לפי העניין; בתום כל תקופה של ששה חודשים שעברו בן המועד שנקבע – חמישים אחוזים נוספים הקנס או מחלקו כאמור.

(ג)לא נקבע המועד לתשלום הקנס על־ידי בית המשפט, ישולם הקנס מיד ואם הקנס הוטל על אדם שלא בנוכחותו או בנוכחות סנגורו, ישולם הקנס תוך 30 יום מיום שנשלחה לנאשם בדואר הודעה על גזר הדין או שהומצאה לו בדרך שבה ניתן להמציא מסמכים על פי דין או תחיקת ביטחון.

(א)לעניין גבייה, דין התוספת כדין קנס, אולם סעיף 27ה לא יחול על התוספת.

(ב)סכום ששולם או נגבה על חשבון קנס שנתווספה עליו תוספת, ייזקף תחילה על חשבון התוספת.

(א)בית המשפט רשאי לפטור אדם, על־פי בקשתו, מתשלום התוספת, כולה או מקצתה, אם שוכנע שהיו סיבות סבירות לאי תשלום הקנס או חלק ממנו במועד הקבוע.

(ב)הבקשה לפטור תהיה בכתב, ותהיה נתמכת בתצהיר המאמת את העובדות המפורטות בה; בית המשפט רשאי להחליט בבקשה על יסוד תצהיר בלבד או המעמד המבקש בלבד.

(ג)החלטת בית המשפט ניתנת לערעור כפסק דין של אותו בית המשפט בענין אזרחי, אם ניתנה רשות על כך מאת נותן ההחלטה.

קנס שלא שולם במועדו, יחולו על גבייתו הוראות חוק גביית הכספים הציבוריים, מס׳ 6 לשנת 1952 כאילו היה כספים ציבוריים כמשמעותם בחוק.

(א)בית המשפט הדן אדם לקנס, רשאי להטיל עליו מאסר עד שנתיים למקרה שהקנס, כולו או מקצתו, לא ישולם במועדו ובלבד שתקופת המאסר במקום קנס לא תעלה על תקופת המאסר הקבועה לעבירה שבשלה הוטל הקנס; נקבע לעבירה עונש קנס בלבד, לא תעלה תקופה המאסר במקום הקנס על שנה.

(ב)לא יינתן צו מאסר לביצוע מאסר שהוטל על־פי סעיף קטן (א) אלא אם גזר הדין שבו הוטל הקנס ניתן במעמד הנאשם או סניגורו, ואם ניתן שלא במעמדם – נשלחה בדואר לנאשם הודעה על גזר הדין או הומצאה לו בדרך שבה ניתן להמציא מסמכים על־פי דין או תחיקת הביטחון.

(ג)נשא אדם מאסר לפי סעיף קטן (א), לא יחוייב בתשלום הקנס והתוספת; נשא אדם חלק מתקופת המאסר, לא יחוייב בתשלום חלק הקנס היחסי לתקופה שנשא עליו מאסר, והתוספת שיהיה חייב בה תחושב לפי אותו חלק מן הקנס שלא נשא עליו מאסר.

(ד)הוטל מאסר לפי סעיף קטן (א) ולפני שנסתיימה תקופת המאסר שולם חלק מן הקנס, תקוצר התקופה לפי היחס שבין הסכום ששולם לבין הקנס כולו.

(ה)מי שהוטל עליו מאסר בשל אי תשלום קנס, ישא אותו בנוסף לכל מאסר אחר, לרבות מאסר בשל אי תשלום קנס אחר, בין שהמאסר האחר הוטל באותו משפט ובין שהוטל במשפט אחר, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת.

אמצעי זהירות הם:

(1)הגבלת החופש

(2)החרמת הרכוש

(3)ערבות על תנאי

(4)נעילת מקום העסקים

(5)הפסקת פעולת האישיות המשפטית או פירוקה

מי שנידון להסגר מטעמי מנע או זהירות, יוסגר בבית חולים מיוחד ויטופל בו בהתאם למצבו.

בהתחשב בזכויותיהם ובתום ליבם של אנשים אחרים, אפשר להחרים חפצים שהושגו בעקבות בצוע פשע או עוון, בזדון, או ששימשו לביצועם, או שהוכנו לעשייתם.

בגין עוון או חטא שבוצע לא בזדון אין להחרים את החפצים, אלא אם כן נקבע על כך בחוק.

יוחרם מהחפצים כל מה שנאסר ייצורו, רכישתו, מכירתו או שימושו אפילו אם לא היה רכושו של הנאשם או שלא נסתיימו ההליכים במתן פסק־דין.

(1)ערבות על תנאי, היא הפקדת סכום כסף או שטרות או עפ״י חתימה של אדם בעל יכולת או פוליסת בטוח, לשם הבטחת התנהגות טובה של הנידון או כדי למנוע כל עבירה.

(2)אפשר להתנות את תקופת הערבות לשנה אחת לפחות ולשלוש שנים לכל היותר, אלא אם קבע החוק הוראה אחרת.

(3)בית המשפט יקבע בפסק דינו את הסכום שיש להפקידו או הסכום הנקוב בפוליסת הבטוח או בערבות האישית בתנאי שלא יפחת מחמישה דינרים ולא יעלה על מאתיים דינרים.

אפשר להטיל ערבות על תנאי:

(1)במקרה וניתן פסק־דין על איומים או הפחדה.

(2)במקרה וניתן פסק־דין על הסתה לביצוע פשע ושלא בוצע הפשע.

(3)אם יש חשש שהנידון יזיק שנית לקרבנו או לאחד מבני משפחתו או יפגע בנכסיהם.

(1)הערבות תבוטל והפקדון יוחזר והערב ישוחרר באם המעשה שרצו למנעו לא בוצע תוך תקופת הנסיון.

(2)ובמקרה והיה להיפך מהנ״ל ייגבה סכום הערבות אשר ייועד, לפי הסדר: לכיסוי הפיצויים האישיים, האגרות והקנסות ויתרת הסכום הוחרם לטובת הממשלה.

(1)אפשר לפסוק בנעילת המקום שבו בוצעה העבירה, אם על ידי בעל המקום או בהסכמתו, לתקופה שלא תפחת מחודש ושלא תעלה על שנה באם הרשה לכך החוק במפורש.

(2)באם נעילת המקום הנידון היה כתוצאה מעבירות נגד המוסר, יש למנוע מאת הנידון, או איזה אדם אחר מבני משפחתו או איזה אדם שרכש את המקום או שכר אותו והיודע אודותיו, מלעסוק באותו עסק.

(3)המניעה לא תפגע בבעל הנכס ובכל אלה שיש להם זכיון או חוב על הנכס אם לא היה להם כל קשר עם העבירה.

אפשר להפסיק פעולת כל אגודה, חברה או ארגון וכל אישיות משפטית, פרט לאדמינסטרציה הציבורית, באם בוצע על ידי מנהליה, חברי הנהלתה, נציגיה או פועליה, בשמה או על ידי אחד האמצעים שלה – פשע או עוון, בזדון שעונשו אינו פחות משנתיים מאסר.

אפשר לפרק את הגופים במקרים שצויינו בסעיף הקודם אם:

(א)לא פעלו בהתאם לתקנותיהם החוקיות.

(ב)מטרת ייסודם היתה הפרת החוקים או התכוונו לעשות כן.

(ג)הפירו את ההוראות החוקיות שנקבעו בתקנות הפירוק.

(ד)הוחלט, לפי החלטה סופית, להפסיק את פעולתם וטרם עברו חמש שנים על ההחלטה.

(1)ההפסקה תהא לא פחות מחודש ולא תעלה על שנתיים לכל היותר ותגרום להפסקת כל פעולות הגוף, ובאם שונה השם או הוחלפו המנהלים או חברי ההנהלה יש להימנע מלוותר על המקום, בתנאי שיש לשמור על זכויות הזולת שפעלו בתום לב.

(2)הפירוק יחייב את חיסול רכוש הגוף המשפטי; כך שכל המנהלים, חברי ההנהלה, וכל מי שנחשב לאחראי אישית בעד העבירה יאבדו את הכשירות לייסד גוף דומה או לעסוק בניהולו.

העובר על ההוראות הנזכרות לעיל – דינו מאסר לתקופה מחודש עד שישה חודשים וקנס מחמישה דינרים עד למאה דינרים.

(1)עונש של יום הוא עשרים וארבע שעות, ועונש של חודש הוא שלושים יום, ומה שעולה על חודש ייחשב מהיום הקובע ועד ליום שבאותו תאריך לפי הלוח הגריגוריאני.

(2)פרט למקרה שבו נשפט העצור לתקופה של עשרים וארבע שעות, השיחרור יהיה לפני צהרי היום האחרון.

תקופת המעצר תנוכה תמיד, מתקופת העונש.

החיובים שרשאי בית המשפט לחייב בהם:

(1)החזרה

(2)קלקולים ונזקים

(3)החרמה

(4)הוצאות

(1)”החזרה“ פירושה: החזרת המצב הקודם שהיה לפני ביצוע העבירה, בית המשפט יפסוק בהחזרה ביוזמתו הוא כל עוד שההחזרה היתה בגדר האפשרות.

(2)הדין האזרחי יחול על החזרת מה שהיה בחזקתם של האחרים.

(3)הוראות הדין האזרחי יחולו על הקילקולים והנזקים והפסיקה בהם תהא על־פי תביעה פרטית. במקרה והנתבע יוצא זכאי רשאי הוא לבקש את חיוב בעל התביעה הפרטית.

במידה והגיע לידי התביעה הכללית איזה נכס מהנכסים הקשורים באיזו עבירה פלילית, רשאית היא – בעת הדיון בתביעה – או כל בית משפט שדן בעבירה, להחליט אם מיזמתם או על פי בקשה מאת תובע הנכס למסור אותו נכס לאדם הנראה לו כבעל הנכס, ואם לא היה אפשרי לדעת מי הוא בעל הנכס רשאים הם להחליט לפי ראות עיניהם.

ההוצאות שייגרמו לאוצר הממלכה יחוייב בהם הצד המפסיד:

(1)אם התרבה מספר הנתבעים יחולקו ההוצאות עליהם בחלקים שווים פרט אם השופט פסק אחרת.

(2)כל ההוצאות שאינן רלבנטיות לתביעה יחולו על מי שגרם אותם אפילו אם לא הפסיד.

(3)כל מה שפורט לעיל אינו פוגע בהוראות החוק המסחרי בנוגע לפשיטת הרגל.

(4)התובע ישוחרר מההוצאות באם העבירה שגרמה לחקירה בוצעה למעשה אך החקירה לא העלתה את מבצע העבירה.

(5)במידה והנידון נפטר, נעדר או היה קטין ייגבו ההוצאות על דעת משרד ההוצאה לפועל בהתאם להוראות חוק ההוצאה לפועל.

(1)חיובים אזרחיים בגין עבירה אחת ייגבו מכל האנשים שנשפטו, מכולם יחד ומכל אחד ואחד לחוד.

(2)החיוב יחד אינו כולל את העבירות הקשורות זו בזו, אלא אם הן בוצעו למטרה משותפת.

(3)החיוב יחד אינו כולל חיובים אזרחיים, אלא אם כן היו הנשפטים בעד אותה עבירה ונשפטו באותה תביעה.

(4)החייבים בתביעה אזרחית יוזמנו למשפט, ויהיו הם אחראים יחד עם מבצע העבירה בעד החזרת ההוצאות שנגרמו לממלכה ובעד כל החיובים האזרחיים האחרים לפי בקשת התובע בתביעה הפרטית.

פסקי־דין פליליים יבוטלו, לא יבוצעו או יידחו כתוצאה מ:–

(1)פטירת הנידון

(2)חנינה כללית

(3)חנינה מיוחדת

(4)מחילה מהצד הניזוק

(5)התישנות

סיבות הגורמות לביטול פסקי־דין פליליים, אי ביצועם או השארתם תלויים ועומדים אינם פוגעים בחיובים אזרחיים הכפופים תמיד להוראות הדינים האזרחיים.

(1)כל ההשלכות הפליליות של פסק הדין יבוטלו כתוצאה מפטירת הנידון.

(2)הפטירה תמנע את גביית הקנסות ואת האגרות שהוטלו על הנידון.

(3)אין הפטירה משפיעה על החרמת סחורה או נעילת המקום.

(1)החנינה הכללית תינתן על־ידי הרשות המחוקקת.

(2)החנינה הכללית תבטל את העבירה מיסודה, והיא תינתן לגבי תביעות כלליות לפני מתן פסק הדין ולאחריו ותבטל כל עונש עיקרי או מסתעף, אך אינה מבטלת:

תביעה אישית כגון חיובים אזרחיים ולא את בצוע־פסק־הדין שהוצא בעקבותיה.

(3)קנסות, אגרות שנגבו ודברים שהוחרמו לא יוחזרו.

(1)הוד מלכותו יעניק את החנינה המיוחדת, על־פי המלצת מועצת המינסטרים אך ביחד עם חוות דעתה.

(2)לא תוענק חנינה מיוחדת אלא לגבי אנשים שהוצא לגביהם פסק דין סופי.

(3)החנינה המיוחדת היא אישית וכוללת את בטול העונש, החלפתו או הקלתו, כולו או מקצתו.

מחילת הצד הנפגע לגבי בטול התביעה והפסקת בצוע העונש תיתכן במידה ולא הוצא פסק דין סופי ובמידה והתביעה מבוססת על קובלנה פרטית.

(1)המחילה, אין לחזור בה ואין לתתה על תנאי.

(2)המחילה לגבי אחד הנידונים תכלול את האחרים.

(3)אין להתחשב במחילה באם התרבה מספר התובעים של התביעה הפרטית אלא אם יצאה מטעם כולם.

הוראות ההתישנות הנזכרות בחוק סדרי הדיון הפלילי תעכב את בצוע העונשים.

(1)העבירה תהיה פשע, עוון או חטא לפי העונש המוטל עליה אם זה היה עונש בגין פשע, עוון או חטא.

(2)ההגדרה החוקית לעונש המקסימלי היא העונש החמור ביותר שנזכר בחוק.

אין לשנות את ההגדרה החוקית באם הוחלף העונש הנזכר בעונש יותר קל בהתחשב בנסיבות המקילות.

(1)אם למעשה היו כמה הגדרות שנזכרו כולם בפסק הדין, על בית המשפט לפסוק בעונש החמור ביותר.

(2)אם חפפה את המעשה הגדרה כללית והגדרה מיוחדת יש לנהוג על־פי ההגדרה המיוחדת.

(1)אין לדון בעד מעשה אחד אלא פעם אחת.

(2)אם לאחר שהורשע הנאשם בעבירה, נגרמו תוצאות המהוות עבירה חמורה יותר יורשע הנאשם לפיה ואז יוטל עליו העונש החמור יותר. ואם ריצה הנאשם את העונש שנגזר עליו קודם לכן, יש לנכותו מן העונש החדש.

אם המעשה שבוצע היה תוצאה מקיום זכות, שלא השתמשו בה לרעה, הוא אינו נחשב לעבירה.

(1)”קיום זכות“ פירושו: כל מעשה שהיה נחוץ באותה שעה לשם הרחקת דבר בלתי מוצדק ואין עוררין על ההגנה העצמית של המשתמש בזכותו הוא או של זולתו או להגנת רכושם.

(2)לשם הגנה יהיו שווים האדם הטבעי והאישיות המשפטית.

(3)אם חרגה ההגנה מהמותר אפשר לשחרר את מבצע העבירה מאת העונש, בתנאים שנזכרו בסעיף (89).

אדם לא יהיה חייב באחריות פלילית על כל מעשה באם בוצע ע״י אותו אדם באחד מהמקרים הבאים:

(1)לשם ביצוע החוק.

(2)ציות לצו שניתן לו מרשות מוסמכת, כשהחוק מחייב אותו לציית לה, אלא אם היה הצו בלתי חוקי.

(1)מעשה מורשה על־פי החוק אינו נחשב לעבירה.

(2)החוק מרשה:

(א)הכאת הבנים על ידי אבותיהם בכדי לחנכם בהתאם לנוהג המקובל.

(ב)מעשה אלימות הקורה במסגרת משחקי הספורט, במידה וכובדו כללי המשחק.

(ג)ניתוחים כירורגיים וטיפולים רפואיים המבוצעים לפי כללי האמנות בתנאי שהם נעשו בהסכמת החולה או בהסכמת נציגיו החוקיים או במקרה ויש צורך דחוף.

”הכוונה“ פירושה: הרצון לבצע את העבירה כפי שהוגדרה בחוק.

העבירה תיחשב כמכוונת אם תוצאות העבירה, שנבעו מהמעשה, עברו מעבר לכוונת המבצע, אם הוא חזה את אירועה וקיבל על עצמו את הסיכון; אם המעשה המזיק נבע מרשלנות, או אי זהירות או אי כיבוד החוקים והתקנות הרי הוא מהווה טעות.

מלבד אם נאמר בפירוש שהכוונה לגרום לתוצאות מיוחדות, היא יסוד מיסודות העבירה שנעשתה, כולה או מקצתה, על ידי מעשה ואין נפקא מינה אם העבריין התכוון או לא התכוון על ידי מעשהו לגרום לאותה תוצאה.

אם בוצעה העבירה באדם, שלא התכוון אליו המבצע, ייענש המבצע כאילו ביצע את המעשה כלפי מי שהתכוון אליו.

(1)”המניע“: הוא הסיבה הדוחפת את המבצע למעשה למטרה הסופית שאליה הוא חותר.

(2)המניע אינו מהוה מרכיב ממרכיבי העבירה אלא במקרים שנקבעו בחוק.

”הנסיון“: הוא ראשית הביצוע של מעשה גלוי המביא לביצוע פשע או עוון. במידה והמבצע לא היה יכול להשלים את המעשים כדי לבצע את הפשע או את העוון, מסיבות שאין לו שליטה עליהן – ייענש באופן הבא, אלא אם צויין בחוק אחרת:

(1)מאסר עולם עם עבודת פרך או עבודת פרך לתקופה משבע שנים עד עשרים שנה, באם העונש בעבור הפשע, שבו התחיל, מחייב עונש מוות; וחמש שנים של אותו עונש באם העונש היה מאסר עולם עם עבודת פרך או מעצר עולם.

(2)ינוכה מכל עונש אחר מחצי עד שני שלישים.

לא ייחשבו כנסיון לביצוע עבירה ההחלטה על ביצועה וכן לא פעולות ההכנה; מי שהתחיל במעשה ממעשי העבירה בפועל וחזר בו על דעת עצמו, לא ייענש אלא על המעשה או המעשים שבוצעו, במידה והם עצמם מהווים עבירה.

במידה והמעשים הדרושים בכדי להשלים את העבירה בוצעו למעשה אך מסיבות מונעות, שאין למבצע שליטה עליהן, לא הושלמה העבירה המיוחלת יוטל העונש בצורה הבאה:

(1)מאסר עולם עם עבודות פרך או עבודת פרך לתקופה של עשר שנים עד עשרים שנה באם העונש בעבור הפשע, שבו התחיל, מחייב עונש מוות, ומשבע שנים עד עשרים שנה עם עבודת פרך באם העונש היה מאסר עולם עם עבודת פרך או מעצר עולם.

(2)ינוכה מכל עונש אחר משליש עד החצי.

(3)יורד מכל העונשים הנזכרים בסעיף זה עד לשני שלישים במידה והסתלק המבצע – על דעת עצמו – מהשלמת הפשע שהוא התכוון לעשותו.

אין מענישים על נסיון לבצוע עוון אלא במקרים שהוזכרו, בצורה מפורשת, בחוק.

(1)אם הוכחו מספר פשעים או עוונות יוטל עונש לגבי כל פשע ויבוצע העונש החמור ביותר מכולם.

(2)אפשר לצבור את העונשים המוטלים, עד כי לא יעלה הסך הכולל של העונשים על חצי העונש המקסימלי שנקבע לעבירה החמורה ביותר.

(3)אם לא נפסק בקשר לחפיפת העונשים שהוטלו או שהצטברו יובא הענין להכרעת בית המשפט.

(4)העונשים בגין חטאים יצטברו בהכרח.

האמצעים הפומביים הם:

(1)המעשים והתנועות המבוצעים, במקום ציבורי או במקום מורשה לקהל או הנראה לעין, או במקום שאינו מהמקומות הנזכרים, אך בוצעו בצורה שאפשר לראותם על ידי כל אדם הנמצא במקומות הנזכרים.

(2)דיבורים וצעקות בקול רם המועברים באמצעות מכשירים, או לא, עד כי בשני המקרים אפשר לשמעם על ידי מי שאין לו נגיעה במעשה.

(3)כתיב, ציור־פוטוגרפי, עבודת יד כן סרטים, סימנים וכל סוגי תמונות, אם פורסמו במקום ציבורי, או מקום מורשה לקהל או הנראה לעין, או אם נמכרו, או שהוצעו למכירה, או שחולקו ליותר מאדם אחד.

(1)לא יוטל עונש על אדם כל שהוא אלא אם ביצע את המעשה בצלילות דעת ובכוונה.

(2)הגופים המשפטיים אחראים באחריות פלילית על פעולות מנהליהם, חברי הנהלתם, נציגיהם ופועליהם, במידה והם פועלים בשם הגופים הנזכרים או באמצעות הגוף בהיותו אישיות משפטית.

(3)אין להטיל על האישיות המשפטית אלא קנס או חילוט; ואם בחוק צוין עונש ממשי שאינו קנס יוחלף העונש בקנס, במקום העונש שיוטל על האישיות המשפטית, בגבולות שנקבעו בסעיפים (22 עד 24).

מבצע העבירה הוא מי שהוציא לפועל את היסודות שממנה מורכבת העבירה או שהשתתף ישירות בביצועה.

אם בוצע פשע או עוון על ידי מספר אנשים יחד, או שהפשע או העוון מורכב ממספר מעשים שכל אחד מהם ביצע מעשה אחד או יותר, מהמעשים המרכיבים אותם, על מנת שיוצא לפועל אותו פשע או עוון, רואים את כולם כשותפים בו וגוזרים על כל אחד מהם את העונש שנקבע בחוק, כאילו הוא בצע את העבירה לבדו.

שני שותפים לעבירה – שבוצעה באמצעות דיבור ששודר דרך מכשיר כפי שהוזכר בסעיף קטן (2) מסעיף (73) או באמצעות אחת השיטות שהוזכרו בסעיף קטן (3) של אותו סעיף – הם בעלי הדיבור, הכתיב והפרסום פרט אם הוכיח הראשון שהפרסום נעשה שלא בהסכמתו.

באם העבירה בוצעה באמצעות העיתונים ייחשב כאחראי המפרסם או המנהל האחראי של העיתון ואם לא היה מנהל יהיה העורך או העורך הראשי של העיתון.

(1)השלכות מטריאליות המשפיעות על החמרת העונש, הקלתו או בטולו יחולו על כל שותפי העבירה והמסייעים בה.

(2)ותחול עליהם גם השלכות הנסיבות המחמירות האישיות או הכפולות שגרמו לבצוע העבירה.

(1)משדל הוא מי ששידל אחרים לבצוע עבירה על ידי מתן כסף, הענקת מתנה או על ידי השפעה תוך איום, ערמה, מזימה או על ידי הוצאת כסף או שימוש לרעה בתפקיד.

(2)המסייע בפשע או בעוון הוא כל אדם:

(א)שסייע לבצוע עבירה על ידי הדרכתו הפעילה לביצועה.

(ב)שנתן למבצע נשק, מכשירים או איזה חפץ אחר שסייעו לבצוע העבירה.

(ג)שנכח במקום בצוע העבירה למטרת הפחדת המתנגדים, או לחיזוק החלטת המבצע העיקרי, או לשם הבטחת בצוע העבירה שהתכוונו לה.

(ד)שסייע למבצע במעשים שהכשירו את הקרקע לבצוע העבירה או הקלו עליה או השלימוה.

(ה)שקשר קשר עם המבצע או עם המסייע לפני בצוע העבירה ולקח חלק בטשטוש עקבותיה, הסתרת או סלוק דברים שצמחו מבצועה, כולם או מקצתם, או על ידי הסתרת אדם אחד או יותר, מאלה שהשתתפו, מפני החוק.

(ו)שידע על אורח חייהם הפליליים של הפושעים העוסקים בשוד בדרכים ובבצוע מעשי אלימות נגד בטחון הממלכה או נגד בטחון הציבור או נגד בני אדם או נגד רכושם או שנתן להם אוכל, מחסה, מחבוא או מקום להתאסף בו.

(1)המשדל או המסייע ייענש:

(א)בעבודות פרך לתקופה מחמש עשרה שנה עד עשרים שנה באם עונש המבצע היה מוות.

(ב)בעבודות פרך לתקופה משבע שנים עד חמש עשרה שנה באם עונש המבצע היה מאסר עולם עם עבודות פרך או מעצר עולם.

(2)במקרים אחרים ייענש המשדל או המסייע באותו עונש של המבצע לאחר הורדת העונש מששית עד השליש.

השידול לבצוע חטא או הסיוע בו אינם מחייבים עונש.

פרט למקרה שצויין בסעיף קטן (2)(ה) מסעיף (80) מחוק זה, מי שניגש מדעת להסתרת דברים השייכים לאחרים, שנגזלו או נגנבו או הושגו על ידי בצוע פשע או עוון – ייענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שנתיים ובקנס שלא יעלה על חמישים דינארים.

(1)פרט למקרים שצויינו בסעיף קטן (2)(ה) או (ו) מסעיף (80), מי שניגש מדעת להסתרת אדם שביצע פשע או אם סייע לו להסתתר מפני החוק – ייענש במאסר שלא יעלה על שנתיים.

(2)ישוחררו מהעונש הורי הפושעים המוסתרים, צאצאיהם, בני זוגם, אחיהם ואחיותיהם.

אי ידיעת החוק אינה משמשת צידוק למי שמבצע עבירה.

(1)לא ייענש בתור מבצע, משדל או מסייע מי שניגש לדבר עבירה מכוונת שארעה כתוצאה מטעות מטריאלית, שקרתה באחד היסודות המרכיבים של העבירה.

(2)אם קרתה הטעות באחת הנסיבות המחמירות לא יהא העבריין אחראי על אותו מצב.

טעות במעשה, המהוה יסוד לעבירה שאינה בכוונה, תשחרר את המבצע מהעונש במידה ולא היתה כתוצאה של שגגת המבצע.

אין מטילים עונש על אדם שביצע עבירה תחת אילוץ ואיום, אם הוא צפה בזמן ביצוע אותה עבירה – בגבול הסבירות – מוות מהיר, או איזו חבלה חמורה שיכולה לגרום לו מום או שיתוק אבר מאבריו לכל החיים במידה והיה נמנע מלבצע את העבירה שאולץ לבצעה; להוציא מכלל זה רצח, בתנאי שלא יהיה מבצע העבירה הוא אשר העמיד את עצמו במצב של אילוץ מרצונו הטוב או שלא יכול היה להרחיק אותו מעליו.

אין מענישים מבצע על מעשה שהיה צורך לבצעו כדי להרחיק באופן מידי, מעליו או מעל אחרים, מרכושו או מרכוש אחרים, סכנה חמורה שאפפה אותם ושלא היה הוא שגרם לה בזדון, בתנאי שהמעשה יהא פרופורציונלי לסכנה.

אין רואים מקרה של צורך אם האדם שהיה עליו בתוקף החוק להעמיד את עצמו בסכנה.

חזקה על כל אדם שהוא שפוי בדעתו, או שהיה שפוי בדעתו בזמן בצוע העבירה, עד שיוכיח את ההיפך.

(1)לא ישא אדם באחריות פלילית בשל מעשה או מחדל אם בשעת עשותו או אי־עשותו את המעשה היה בלתי כשיר להבין את אשר עשה, או לדעת שאסור היה לו לעשות את המעשה או המחדל מחמת מחלה שפגעה בצלילות דעתו.

(2)מי ששוחרר מהעונש על־פי סעיף קטן (1) יוסגר בבית חולים לחולי רוח עד שיוכח על ידי דו״ח ועדה רפואית על החלמתו ועל אי סיכונו לבטחון הציבור.

לא ישא אדם באחריות פלילית אם בזמן עשותו את המעשה היה בלא הכרה או היה בלתי שקול במעשיו כתוצאה מטשטוש הנגרם על ידי אלכוהול או סמים משכרים מאיזה סוג שהוא, במידה והוא לקח אותם בלי רצונו ומבלי ידיעתו.

בהתחשב עם האמור בחוק תיקון הנוער:

(1)לא יישפט בפלילים מי שלא השלים את התשע שנים מגילו.

(2)לא ישא באחריות פלילית מי שלא השלים את השתיים עשרה מגילו, אלא אם הוכח כי בזמן ביצוע המעשה היה ביכולתו להבין שאסור לו לבצע את אותו מעשה.

אין הצטדקות לעבירה אלא במקרים שנקבעו בחוק.

צידוק משחרר, מוחל לעבריין כל עונש, אך אפשר במידת הצורך להטיל עליו הגבלות מטעמי זהירות כגון ערבות על תנאי.

אם הורה החוק על צידוק מקיל ו-

(1)אם המעשה היה פשע המחייב עונש מוות או מאסר עולם עם עבודות פרך או מעצר עולם יוחלף העונש למאסר של שנה אחת לפחות.

(2)אם המעשה היה אחד מהפשעים האחרים יהא העונש מאסר משישה חודשים עד שנתיים.

(3)אם המעשה היה עוון יהא העונש מאסר לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים או קנס עד עשרים וחמישה דינרים.

מצידוק מקיל ייהנה העבריין שבצע את מעשהו בליווי כעס גדול שנגרם כתוצאה ממעשה שאינו מוצדק ומסוכן שגרם אותו קורבן העבירה.

אם נמצאו, בתביעה משפטית מסויימת, נסיבות המקילות יגזור בית המשפט:–

(1)מאסר עולם עם עבודות פרך או עבודת פרך זמנית לתקופה מעשר שנים עד עשרים שנה – במקום עונש מוות.

(2)עבודת פרך זמנית לתקופה מחמש שנים עד חמש עשרה שנים במקום מאסר עולם עם עבודות פרך או מעצר זמני למשך תקופה שלא תפחת מחמש שנים במקום מעצר עולם.

(3)והוא רשאי להוריד כל עונש פלילי אחר עד למחציתו.

(4)ורשאי ביהמ״ש, פרט למקרה שנשנה, להוריד עונש כל שהוא אשר גבולו המינימלי הוא שלוש שנים למאסר של שנה אחת לפחות.

(1)אם התחשב בית המשפט בנסיבות המקילות לטובת מי שבצע עוון, רשאי הוא להוריד את העונש לגבולו המינימלי כמפורט בסעיפים (21 ו־22) לפחות.

(2)ורשאי הוא לשנות מאסר לקנס או לשנות את העונש עבור עוון לעונש עבור חטא פרט למקרה של הישנות.

(3)ההחלטה להתחשב בנסיבות המקילות צריכה להיות מנומקת נימוק מפורט הן לגבי פשעים והן לגבי עוונות.

מי שנגזר עליו עונש פלילי, באופן החלטי, ולאחר מכן בצע בתקופת הרצת העונש או, תוך עשר שנים לאחר סיומו, או לאחר בטולו מסיבה חוקית – עבירה המחייבת עבודות פרך זמנית או מעצר זמני – יהיה דינו עד כפל העונש שמחייבת העבירה השניה, בתנאי שלא יעלה כפל זה על עשרים שנה.

מי שנידון באופן החלטי למאסר ובצע, לפני ההוצאה לפועל של עונשו או בתקופת הרצת העונש או תוך שלוש שנים לאחר סיומו או לאחר בטולו מסיבה חוקית – עוון דומה לעוון הראשון – יהיה דינו כפל העונש שמחייבת עבירתו השנייה, בתנאי שלא יעלה כפל זה על חמש שנים.

גניבה, מרמה, מעילה באימון וזיוף יחשבו כעוונות דומים לצורך הישנות העבירות, כמו כן ייחשבו קללות והוצאת שם רע עבירות דומות.

לא ייחשב פסק הדין הקודם כבסיס להישנות העבירה אלא אם הוצא על ידי בית משפט בר־סמך רשמי.

יחולו ההוראות לנסיבות המחמירות או המקילות את העונש לפי הסדר הבא:

(1)נסיבות מחמירות מטריאליות

(2)צידוקים

(3)נסיבות מחמירות־אישיות

(4)נסיבות מקילות

בית המשפט יקבע בפסק הדין את השפעת כל אחת מהנסיבות המחמירות או המקילות על העונש שנגזר.

”קשר“ פירושו: הסכם בין שני אנשים או יותר לשם ביצוע עבירה באמצעים מסויימים.

מעשה איבה נגד בטחון הממלכה ייחשב כמושלם בכל מקרה, אם המעשה שממנו מורכבת העבירה היה מושלם, לקוי או רק הוחל בו.

(1)ישוחרר מהעונש מי שהשתתף בקשר נגד בטחון הממלכה והודיע לשלטונות לפני שהוחל באיזה מעשה שהוכן לפעולה.

(2)במידה והוא בצע מעשה כזה או התחיל בו, לא יהיה הצטדקות לדבר אלא רק הקלה.

(3)ייהנה מצידוק מקיל, נאשם שהודיע לשלטונות על קשר או עבירה אחרת נגד בטחון הממלכה לפני ביצועה או הביא למעצר יתר הנאשמים – אפילו לאחר שהוחל בהליכי העקיבה אחריהם – או הודיע על מקום מחבואם.

(4)הוראות סעיף זה לא יחולו לגבי מסית.

(1)כל ירדני הנושא נשק, בשורות האויב, נגד הממלכה – ייענש בעונש מוות.

(2)כל ירדני – אפילו אם לא נמנה עם צבא עויין – שבצע בזמן מלחמה מעשה עויין נגד הממלכה – ייענש במאסר עולם עם עבודת פרך.

(3)כל ירדני שהתגייס בכל צורה שהיא לצבא עויין, ולא נפרד ממנו לפי איזו פעולה עויינת נגד הממלכה – ייענש בעבודת פרך זמנית ואפילו אם הוא קיבל, ע״י התגייסותו נתינות זרה.

כל ירדני שחרש מזימות במדינה זרה, או שהתקשר אתה כדי להניע אותה למעשי איבה נגד הממלכה או ספק את האמצעים לכך – ייענש במאסר עולם עם עבודות פרך ואם הוליך מעשהו לאיזו תוצאה – ייענש בעונש מוות.

כל ירדני שחרש מזימות אצל האויב או התקשר אתו כדי לעזור לו באיזו צורה שהיא על מנת שכוחותיו יגברו על הממלכה – ייענש בעונש מוות.

(1)ייענש במאסר עולם עם עבודות פרך כל ירדני שגרם, באיזה אמצעי שהוא למטרת שיתוק ההגנה הלאומית, נזק ל:

מתקנים, בתי־חרושת, ספינות, מטוסים, כלים, תחמושת, אספקה ודרכי התחבורה ובאופן כללי כל דבר בעל צביון צבאי או מיועד לשימוש הצבא והכוחות הכפופים לו.

(2)ייענש בעונש מוות אם בוצע המעשה בזמן מלחמה או תוך ציפייה לפריצתה או שהביא לידי אבידות בנפש.

ייענש בעבודות פרך, לתקופה של חמש שנים לפחות, כל ירדני שהשתדל על ידי פעולות, נאומים, פרסומים וכו׳ לקטוע חלק מהטריטוריה הירדנית לשם סיפוחה למדינה זרה או לשם הקניית זכות או זיכיון של הממלכה הירדנית.

(1)כל ירדני שנתן לינה, אוכל או לבוש לחייל מחילות האויב או למרגל שנשלח לשם סיור והוא ידע מהענין או שסייע לו לברוח – ייענש בעבודות פרך זמנית.

(2)כל ירדני שסייע לאסיר מלחמה שימלט – או לאחד מנתיני האויב הנמצא במעצר – ייענש בעבודות פרך זמנית.

העונשים שצויינו בסעיפים הקודמים יוטלו במידה והמעשה בוצע נגד מדינה הקשורה בממלכה בחוזה־ברית נגד אויב־משותף.

דינו של ירדני הנזכר בסעיפים (111–116) יהיה חל על הנכרים שיש להם בממלכה מקום מגורים או גרים בפועל בממלכה.

ייענש במעצר זמני לתקופה שלא תפחת מחמש שנים:

(1)מי שפגע באמצעים שננקטו על ידי הממלכה לשם שמירה על ניטראליות במלחמה.

(2)מי שבצע מעשים או ערך פרסומים או חרש מזימות הנאסרים על ידי הממשלה ועל ידי כך חשף את הממלכה לפעולות איבה או שיבש את יחסיה עם מדינה זרה או העמיד את הירדנים כמטרה לפעולות נקמה שבוצעו נגדם ונגד רכושם.

מי שארגן, הכין או סייע בתוך הממלכה לכל נסיון כדי להפוך את הקונסטיטוציה של מדינה זרה־ידידותית או כדי לשנות את השלטון הקיים בה בכח – ייענש במעצר זמני.

מי שגייס בתוך הממלכה, ללא הסכמת הממשלה, חיילים לקרב בשביל מדינה זרה – ייענש במעצר זמני ואם המדינה הזרה הייתה מדינה עויינת – ייענש בעונש מוות.

ייענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שנתיים ובקנס שלא יעלה על עשרים דינרים כל ירדני שהסית בתוך הממלכה באחד האמצעים שפורטו בסעיף (118) כדי להניע חיילי מדינה ידידותית – מחילות היבשה, הים או האויר – לערוק או למרוד.

ייענש באותם העונשים המפורטים בסעיף הקודם לאחר קבלת תלונת הצד הניזוק מהעבירות להלן, באם בוצעו ללא נימוק מצדיק:–

(1)השפלת מדינה זרה, צבאה, דגלה או סמלה הלאומי בצורה פומבית.

(2)גידוף, גינוי או השפלה באופן פומבי של ראש מדינה זרה, שריה או נציגיה הדיפלומטיים בממלכה, ואסור להתיר את הוכחת המעשה הקשורה בהשפלה.

אין להחיל את הוראות הסעיפים (112–119) אלא אם היו בחוק המדינה הנוגעת בדבר, או בהסכם החתום עמה, הוראות מקבילות דומות.

מי שנכנס או ניסה להיכנס למקום אסור במטרה להשיג דברים, מסמכים או ידיעות שצריכות להיות כמוסות בסוד לשם שמירה על בטחון הממלכה – ייענש בעבודות פרך זמנית, ואם הושגו הידיעות לטובה מדינה זרה – ייענש במאסר עם עבודות פרך לתקופה זמנית ואם המדינה הזרה היתה עויינת יהיה העונש מוות.

(1)מי שגנב דברים, מסמכים או ידיעות כאלה שנזכרו בסעיף הקודם או שהשיג אותם – ייענש בעבודות פרך זמנית לתקופה שלא תפחת מעשר שנים.

(2)אם בוצע הפשע לטובת מדינה זרה יהיה העונש מאסר עולם עם עבודות פרך, ואם המדינה הזרה הייתה עויינת, יהיה העונש מוות.

(1)מי שהיה ברשותו חלק מהמסמכים או מהידיעות שנזכרו בסעיף (124) וגילה או הפיץ אותם ללא סיבה חוקית – ייענש בעבודת פרך לתקופה שלא תפחת מעשר שנים.

(2)ייענש במאסר עולם עם עבודות פרך אם גילה את הנ״ל לטובת מדינה זרה, ואם היתה המדינה הזרה עויינת יהיה העונש מוות.

ייענש במאסר לתקופה שלא תפחת משנתיים ובקנס שלא יפחת ממאה דינרים, כל ירדני וכל אדם תושב הממלכה שניגש או ניסה לבצע, באופן ישיר או באמצעות אדם בדוי, עיסקה מסחרית או איזו עיסקה של ממקח וממכר או עיסקת חליפין עם אחד מנתיני האויב או עם אדם המתגורר בארץ אויב.

יוטל העונש שנזכר בסעיף הקודם על אותם האנשים שנזכרו שם באם השתתפו במלווה או במגבית לתועלת מדינה עויינת או הקלו את פעולותיה הכספיים באמצעי כל שהוא.

כל מי שהסתיר או גנב את נכסי מדינה עויינת או את נכסי אחד מנתיניה שהופקדו בידי אפוטרופסה – ייענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שנתיים או בקנס שלא יעלה על מאה דינרים או בשני העונשים גם יחד.

מי שהפיץ בממלכה בזמן מלחמה, או בזמן הציפיה לפריצתה, תעמולה אשר מטרתה היא ערעור התודעה הלאומית או אם עורר קנאות עדתית או כיתתית – ייענש בעבודות פרך זמנית.

(1)יוטל העונש שנזכר בסעיף הקודם על כל מי שהפיץ בממלכה באותן הנסיבות ידיעות היודע שהן כוזבות או מוגזמות או היכולות לערער את רוח האומה.

(2)אם היה המבצע שהפיץ את הידיעות מאמין בנכונותן – ייענש במאסר לתקופה שלא תפחת משלושה חודשים.

(1)כל ירדני המפיץ בחוץ לארץ, ביודעין, ידיעות כוזבות או מוגזמות היכולות לפגוע בכבוד הממלכה ובמעמדה – ייענש במאסר לתקופה שלא תפחת משישה חודשים ובקנס שלא יעלה על חמישים דינרים.

(2)ייענש במאסר לתקופה שלא תפחת משנה אחת אם הידיעות האלה היו מכוונות נגד הוד מלכותו המלך או נגד יורש העצר או נגד אחד העוצרים.

(1)כל מי שלא בצע בזמן מלחמה או בזמן הציפיה לפריצתה את ההתחייבויות שהוטלו עליו על פי חוזה ייצור או הגשת שירותים הקשורים בהגנה הלאומית והאינטרסים הכלליים של הממלכה או באספקה לאזרחים – ייענש במעצר זמני ובקנס הנע בין חמישים דינרים לבין מאתיים דינרים.

(2)אם אי הביצוע היה כתוצאה של טעות, שאינה מכוונת – ייענש העבריין במאסר בנוסף לקנס שצוין בסעיף קטן (1).

(3)יופחתו חצי העונשים שצוינו בסעיף זה באם הביצוע היה באיחור בלבד.

(4)העונשים שנזכרו לעיל, על סוגיהם, יוטלו על כל אדם אחר שגרם לאי ביצוע החוזה או גרם לאיחור בביצועו.

כל תרמית שתבוצע בנוגע לחוזים באותן הנסיבות הנזכרות בסעיף הקודם – ייענש עליה בעבודת פרך זמנית ובקנס הנע בין מאה דינרים לבין מאתיים דינרים.

(1)כל מי שהתנקש בחיי הוד מלכותו המלך או בחרותו – ייענש בעונש מוות.

(2)כל מי שפגע בהוד מלכותו המלך פגיעה שאינה מאיימת על חייו – ייענש במאסר עולם עם עבודת פרך.

(3)אותם העונשים יוטלו אם הפגיעה היתה בהוד מלכותה המלכה, ביורש העצר או באחד העוצרים.

עונש מוות יוטל על כל מי שפועל לשם שינוי הקונסטיטוציה של הממלכה באמצעים בלתי חוקיים.

(1)על מעשה, הנעשה לשם הסתה למרי מזוין נגד המשטר הקיים על פי הקונסטיטוציה, יוטל עונש מוות.

(2)אם פרץ המרי, יוטל עונש מוות על המסית ועל יתר המורדים.

בעד תוקפנות, המכוונת למנוע מאת השלטונות הקיימים למלא את התפקידים השאובים מהקונסטיטוציה, יוטל עונש מוות.

על קשר המכוון לבצע כל עבירה מהעבירות שנזכרו בסעיפי פרק זה יוטל העונש המוטל על ביצוע העבירה עצמה.

ייענש במעצר זמני לתקופה של שבע שנים לפחות:

(1)מי שתפש רשות מדינית, אזרחית או מפקדה צבאית.

(2)מי שהחזיק, בניגוד לצווי הממשלה, ברשות אזרחית או במפקדה צבאית.

(3)כל מפקד צבאי שהשאיר את צבאו מרוכז לאחר קבלת פקודה לשחררו או לפזרו.

ייענש במעצר זמני שלא פחות מחמש שנים, כל מי שניגש ללא הסכמת השלטונות להרכיב פלוגות־מזוינות של חיילים או בדומה לחיילים או גייסם, או הושיט להם אספקה, נשק ותחמושת.

ייענש במאסר עולם עם עבודת פרך על כל תוקפנות המכוונת לעורר למלחמת אזרחים או מלחמה עדתית, על ידי זיון הירדניים או על ידי הסתתם להזדיין בחלקם נגד החלק השני או על־ידי הסתה לרצח ושוד בשכונה או בשכונות וייגזר דין מוות באם הושלם מעשה התוקפנות.

ייענש במאסר עולם עם עבודת פרך כל מי שעמד בראש כנופייה מזויינת או מילא בה תפקיד או פיקוד מאיזה סוג שהוא בכוונה לפלוש אל עיר, שכונה או חלק מנכסי הממלכה או נכסי קבוצה של אזרחים או בכוונה להתקיף או להתנגד לכח־רשמי הפועל נגד מבצעי פשעים אלה.

(1)ייענשו במאסר עולם עם עבודת פרך המשתתפים בכנופיות מזוינות, שהורכבו בכוונה לבצע אחד הפשעים שצוינו בשני הסעיפים הקודמים.

(2)אך יהא פטור מהעונש כל מי שלא מילא בתוך הכנופיה תפקיד או שירות ולא נעצר במקומות המרד ונכנע עם נשקו בלי התנגדות ולפני שיצא פסק דין כלשהוא.

מי שניגש בכוונה לבצע או להקל על בצוע אחד מפשעי המרד הנזכרים, או איזה פשע אחר נגד הממלכה: יצור, רכישה והחזקה של חומרי־נפץ, חומרים מתלקחים, מרעילים ושורפים. וכן או כל החלקים המשמשים להרכבתם ויצורם – ייענש בעבודת פרך זמנית בנוסף לעונשים היותר חמורים שיש להטיל על המתערבים בפשעים אלה באם בוצעו, או החלו לבצעם או בוצעו בצורה חלקית.

ייענש בעבודת פרך זמנית על קשר למטרת בצוע אחד הפשעים שנזכרו בסעיפים הקודמים.

”מעשי הפחדה“ פירושם כל המעשים שמטרתם המצאת מצב של בהלה ויבוצעו באמצעים כגון חומרי נפץ, חומרים מתלקחים מוצרים מרעילים או שורפים, וכן גורמים מגפתיים או ביקטריולוגיים שעלולים לגרום לסכנה כללית.

(1)קשר שמטרתו ביצוע מעשה או מעשי הפחדה יהא גזר דינו עבודת פרך זמנית.

(2)כל מעשה הפחדה חייב בעונש של עבודת פרך לתקופה של חמש שנים לפחות.

(3)וחייב במאסר עולם עם עבודת פרך באם גרם המעשה להרס, אפילו חלקי, בבנין ציבורי, מפעל תעשייתי, ספינה ומתקנים אחרים, או לניתוק בקוי הקשר, הקומוניקציה והתעבורה.

(4)וחייב בעונש מוות באם גרם המעשה למותו של אדם או להתמוטטות בנין, כולו או מקצתו, שיש בתוכו אדם או מספר בני אדם.

(5)וחייב בעבודת פרך זמנית כל מי שיצר או רכש בידיעה ממנו חומרי נפץ למטרת שימושם בביצוע אחד העבירות או כדי לאפשר לאדם אחר להשתמש בהם לאותה מטרה.

(1)כל אגודה שנוסדה למטרת שינוי יסודות המדינה – הכלכליים או החברתיים או עקרונות החברה היסודיים – באחד האמצעים שנזכרו בסעיף (147) תפורק וייענשו הנמנים עליה בעבודת פרך זמנית.

(2)לא יפחת עונש המייסדים והמנהלים משבע שנים.

(3)צידוק, המוחל או המקל, שהוענק לקושרים בהתאם לסעיף (109) יכלול מבצעי הפשע שפורטו לעיל.

כל התכתבות, נאום או מעשה המכוון או הגורם להסערת הקנאות הכיתתית או הגזעית או ההסתה לריב בין העדות לבין יסודות האומה השונים – ייענשו במאסר לתקופה של שישה חודשים עד שלוש שנים ובקנס שלא יעלה על חמישים דינרים.

(1)כל אדם הנמנה עם אגודה שנוסדה למטרה הנזכרת בסעיף הקודם יהיה צפוי לאותם העונשים.

(2)ולא יפחת המאסר משנה אחת והקנס מעשרה דינרים באם האדם הנזכר מילא תפקיד פעיל באגודה.

(3)בכל המקרים ייפסק על פירוק האגודה ובהחרמת רכושה.

מי שהפיץ באחד האמצעים הנזכרים בסעיף קטן השני והשלישי מסעיף (73) מאורעות בדויים או טענות שוא כדי לגרום להורדה בערך המטבע הלאומי או לשם הסרת האימון בכח המטבע של הממלכה ובניירות הערך שלה ובכל היסודות הקשורים בבטיחות הכספית הכללית – ייענש במאסר משישה חודשים עד לשלוש שנים ובקנס שלא יעלה על מאה דינרים.

ראוי לעונשים שפורטו בסעיף הקודם כל אדם שהשתמש באותם האמצעים כדי להסית את הקהל:

(א)על משיכת הכספים המופקדים בבנקים ובקופות הציבוריות.

(ב)על מכירת ניירות הערך של הממלכה וכל סוגי ניירות הערך הציבוריים או הימנעות מקנייתם.

(1)כנופיות, התקהלויות ואסיפות שאינן חוקיות ומזוינות פירושם בחוק זה: אדם או יותר מהאנשים הנמנים עליהן הנושאים נשק גלוי או מוסתר.

(2)אך אם חלק מהם נשא נשק מוסתר אין לדון את יתר האנשים על אי־ידיעה בו.

(1)ייחשב כנשק למטרת בצוע הסעיף הקודם כלי יריה וכל מכשיר או כלי חותך, נוקב, מרוצץ וכל מכשיר המסכן את שלום הציבור.

(2)סכיני כיס רגילים שלהבם עולה על עשרה סנטימטרים ייחשבו כנשק על פי ההגדרה שנקבעה בפרק זה אלא אם היו מיועדים מלכתחילה לשמש במקצוע, בתעשייה או במלאכה שעוסק נושא בהם, או לשימוש ביתי והיה נושאם רוצה להשתמש גם באותה מלאכה, מקצוע או תעשייה או לשימוש ביתי.

הביטוי ”סכין“ פירושו: כל מכשיר שאינו אולר שיש לו להב ואין חשיבות אם יש לו חוד שנון או אם אין לו.

יוענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים ובקנס שגבולו המקסימלי עשרה דינרים כל מי, שמחוץ, לביתו, נשא נשק אסור מסוגי הנשק שפורטו בסעיף הקודם.

(1)אם ניגשו שני אנשים או יותר לייסד ארגון או ערכו הסכם למטרת בצוע פשעים נגד האנשים או נגד הרכוש יוענשו בעבודות פרך לתקופה זמנית שלא תפחת משבע שנים במידה ומטרת העבריינים היתה להתנקש בחיי הזולת.

(2)ישוחרר מהעונש מי שגילה את מטרת הארגון או מטרת ההסכם ומסר מה שיש לו ידיעות על יתר העבריינים.

(1)כל קבוצה, משלושה אנשים או יותר, המשוטטים בדרכים הציבוריות ובכפרים בצורת כנופיות מזוינות למטרת שדידת העוברים ושבים או כדי להתנקש באנשים או ברכוש או לביצוע איזה מעשה אחר של מעשי גניבה, ייענשו – בעבודות פרך לתקופה זמנית, תקופה שלא תפחת משבע שנים.

(2)וייגזר עליהם עונש של מאסר עולם עם עבודת פרך וזאת במידה ואם ביצעו אחד המעשים שנזכרו לעיל.

(3)וייגזר דין מוות על מי שביצע את הפשע על ידי רצח או הסבת עינויים לקרבן הפשע או פעולות ברבריות.

”אגודה בלתי־חוקית“ פירושה:

(1)כל קבוצה של אנשים רשומה או לא רשומה, המסיתה או המעודדת בתקנותיה או במה שהיא מפרסמת למטרת בצוע איזה מעשה מהמעשים הבלתי־חוקיים הבאים:

(א)שינוי הקונסטיטוציה של המדינה על ידי מרד או הרס.

(ב)מיגור הממשלה הקיימת בממלכה שהוקמה בהתאם לקונסטיטוציה, על ידי שימוש בכח ומעשה אלימות.

(ג)הריסת או השמדת רכוש הממשלה הירדנית בממלכה.

(2)כל קבוצה של אנשים החייבת על פי החוק לרשום את תקנותיה אצל הממשלה והשתמטה מלעשות כן או אם המשיכה לערוך את אסיפותיה לאחר פירוקה על פי החוק המתאים ויחול סעיף קטן זה על סניף, מרכז, ועדה, מועצה, שלוחה של אגודה בלתי חוקית וכל מוסד או בית־ספר המנוהלים על ידי אגודה בלתי חוקית או המנוהלים תחת שליטתה.

מי שנמנה עם החברים של אגודה בלתי חוקית או מילא תפקיד או משרה באגודה כזו או ביצע שליחות של נאמן או נציג שלה, יוענש בעבודות פרך לתקופה זמנית באותם המקרים שנזכרו בסעיף קטן (1) מהסעיף הקודם ויוענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שנתיים באותם המקרים שנזכרו בסעיף קטן (2) מאותו סעיף.

מי שעודד אחרים על ידי נאומים או פרסומים או באיזה אמצעי אחר, לשם ביצוע איזה מעשה מהמעשים הבלתי־חוקיים בהתאם לסעיף (159) מחוק זה יוענש במאסר לתקופה שאינה עולה על שנתיים.

מי ששילם תרומות, השתתפויות או תמיכות לאגודה בלתי חוקית או אסף תרומות, השתתפויות או תמיכות לטובת אגודה כזו, יוענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים או בקנס שלא יעלה על חמישים דינרים.

כל מי שהדפיס, פירסם, מכר, הציע למכירה, או שלח בדאר ספר, פרסום, חוברת, הודעה, גלוי דעת, כרוז או עיתון של אגודה בלתי חוקית שיצאו ממנה או כדי להביא לה תועלת – יוענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים או בקנס שלא יעלה על חמישים דינרים.

(1)אם התקהלו שבעה אנשים או יותר במטרה לבצע עבירה, או היו מתאספים במטרות השגת מטרה משותפת ביניהם והתנהגו התנהגות העלולה להעלות בדעת בני האדם הנמצאים בקירבת מקום – בגבולות הסבירות – כי הם יפרו את הבטחון הציבורי או בהתקהלותם זו יתגרו, ללא צורך או סיבה, מתקבלת באנשים אחרים לשם הפרת שלום הציבור תיחשב התקהלותם זו מעין התקהלות בלתי חוקית.

(2)אם החלו המתקהלים, התקהלות בלתי־חוקית על מנת להשיג את המטרה שהתקהלו לשמה, להפר את שלום הציבור בצורה המפחידה את האזרחים תיקרא התקהלות זו ”מהומה“.

(1)כל המשתתף בהתקהלות בלתי חוקית, יוענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שנה או בקנס שלא יעלה על עשרים וחמש דינרים או בשני העונשים יחד.

(2)מי שהשתתף במהומה – ייענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שנה או בקנס שלא יעלה על חמישים דינרים או בשני העונשים כאחד.

ישוחרר מהעונש המוטל על־פי סעיף (165) אלה המסתלקים לפני התראת נציגי השלטונות או המשטרה החוקית או שהם מצייתים מיד להתראתם מבלי להשתמש בנשק או לבצע איזה פשע או עוון.

(1)אם התקהלו אנשים באופן שפורט בסעיף (164) וצווה עליהם להתפזר אחד מנציגי השלטון האדמיניסטרטיבי או מפקד משטרה, או מפקד האיזור או איזה קצין מקציני המשטרה או ממשטרת הגבול על ידי תקיעה בחצוצרה או בשרקו במשרוקית או ע״י אמצעי דומה לזה או על ידי ירית אור מאקדח.

(2)אם הוסיפו המתקהלים, להתקהל למטרת גרימת מהומות, לאחר שנודע להם באמצעים שנזכרו בסעיף הקטן הקודם או לאחר מתן הצו להתפזר. כעבור זמן מתקבל על הדעת, או נמנעו המתקהלים הם מפיזורם, רשאי כל אחד מהנזכרים בסעיף הקטן הקודם או למשטרה או כל אדם המסייע להם לעשות את כל הנחוץ כדי לפזר את כל האנשים המוסיפים להתקהל כך או כדי לתפשם כולם או מקצתם, ואם התנגד איזה אדם לתפישה, יכול האדם המורשה כנזכר לעיל להשתמש באותו הכוח שיהיה בו צורך מספיק בתחום הסבירות כדי להתגבר על ההתנגדות הזאת.

(1)אם לא התפזרו המתקהלים בלי שימוש בכוח יהיו צפויים לעונש מאסר משלושה חודשים עד שנתיים.

(2)כל המשתמש מהם בנשק יהיה צפוי לעונש מאסר משישה חודשים עד שלוש שנים בנוסף לכל עונש חמור יותר העלול להיות ראוי לו.

”פקיד“ פירושו בחלק זה, כל פקיד ציבורי בשירות האדמיניסטרטיבי או השיפוטי, וכל קצין מקציני הממשל האזרחי או הצבאי או איזה פרט מהם, וכל פועל או עובד ממשלה או מינהל ציבורי.

פקיד צבורי וכל אדם אשר נתמנה לשרות צבורי, בין אם על־ידי בחירות ובין על־ידי מנוי, וכל אדם אשר הוטל עליו תפקיד רשמי כבורר או מומחה, והוא דורש או מקבל, לעצמו או עבור אחר, מתנה או הבטחה או טובת הנאה כל שהיא, כדי לעשות מעשה בגדר תפקידו, כשמעשה זה הוא חוקי, דינו מאסר מששה חודשים עד שנתיים וקנס מ־10 דינרים עד 200 דינרים.

(1)אדם מהאנשים הנזכרים לעיל, הדורש או מקבל לעצמו או עבור אחר, מתנה או הבטחה או טובת הנאה כל שהיא, כדי לעשות מעשה שלא כחוק או כדי להמנע ממעשה אשר תפקידו מחייבו לעשות, דינו מאסר משנה עד שלש שנים וקנס מ־20 דינרים עד 200 דינרים.

(2)אותו העונש יוטל גם על עורך דין אם עשה מעשה כמתואר לעיל.

(1)דינו של נותן שוחד כדין המקבל, לפי הסעיפים הנ״ל.

(2)נותן שוחד או מתווך לשוחד פטור מן העונש אם הודיע על הענין לשלטונות המוסמכים או אם הודה בו לפני הגשת התביעה.

המציע לאדם מהנזכרים בסעיף (170), כל מתנה או טובת הנאה אחרת או המבטיח לו דבר כדי שיעשה מעשה בלתי חוקי או שימנע מעשיית מעשה אשר מחובתו לעשותו, והצעה זו נדחתה, דינו של המציע מאסר שלא יפחת משלשה חדשים וקנס מ־10 דינרים ועד 200 דינרים.

(1)כל פקיד ציבורי שמעל במה שהופקד אצלו בתוקף משרתו בנוגע להנהלה, גבייה, שמירה של כספים ונכסים אחרים של הממלכה או של אחד האנשים, צפוי לעונש מאסר משישה חודשים עד לשלוש שנים ובקנס מעשרה דינרים עד למאה דינרים.

(2)באם המעשה שפורט בסעיף הקטן הקודם בוצע על ידי הכנסת כתיבות בלתי נכונות ברישומים או בפנקסים או על־ידי סילוף, מחיקה או השחתת החשבונות, הניירות, ההמחאות וכו׳. ובדרך כלל איזו תחבולה שתכליתה למנוע גילוי המעילה – יוענש בעבודות פרך לתקופה זמנית או מעצר לתקופה זמנית.

מי שהוטל עליו מכירה, קנייה או ניהול נכסי ניידי או דלא־ניידי מטעם הממלכה או מטעם רשות ציבורית, ובצע תרמית באחד העסקות או הפר את ההוראות החלות עליהן לשם קבלת טובת הנאה אישית או טובת צד אחד וגרימת נזק לצד אחר או גרימת נזק למינהל הציבורי – ייענש במאסר משישה חודשים עד לשלוש שנים ובקנס שלא יפחת מערך הנזק הנגרם.

ייענש במאסר משישה חודשים עד לשנתיים ובקנס שלא יפחת מעשרה דינרים:

(1)כל פקיד שקיבל טובת הנאה אישית מאחת עיסקות הרשות הנמנה עליה במידה שווה אם עשה זאת באופן ישיר או באמצעות אדם בדוי או על ידי שימוש בשיקים פיקטיביים.

(2)נציגי האדמיניסטרציה וקציני המשטרה ומשמר הגבול ויתר הממונים על המשטרה הציבורית באם עסקו, אם בצורה פומבית או על ידי השימוש בשיקים פיקטיביים באופן ישיר או באמצעות אדם בדוי, במסחר בתבואה, באיזור שהם מקיימים בו את השלטון, וביתר הפריטים שיש בהם צורך חיוני פרט לאלו שיוצרו מנכסיהם.

(1)יורד חצי מהעונשים שצוינו בסעיף (174) באם הנזק שנגרם והתועלת שקיבל המבצע היו זעומים או שפיצה עבור הנזק פיצוי מלא לפני שהועבר הענין לבית המשפט.

(2)ואם ההחזרה והפיצוי נעשו בזמן המשפט ולפני הוצאת פסק דין ראשוני ואפילו לא סופי יורד מהעונש רבע.

כל פקיד שעצר או אסר בנסיבות שלא צוינו בחוק – יוענש במאסר משלושה חודשים עד שנה.

אם קיבלו – מנהלי ושומרי בתי הסוהר, או המוסדות המשמעתיים או החינוכיים וכל הפקידים אשר שאבו את סמכויותיהם מהנ״ל – אדם בלי תזכיר משפטי או החלטה משפטית או שהשאיר אותו יותר מהזמן הקבוע, יוענשו במאסר מחודש עד שנה.

הפקידים שנזכרו לעיל וכל קציני המשטרה ומשמר הגבול ואנשיהם וכל הפקידים האדמיניסטרטיביים המסרבים או המעכבים הבאת אדם עצור או אסיר לפני בית המשפט או לפני השופט המוסמך הדורש את זאת יוענשו במאסר לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים או בקנס שלא יעלה על חמישים דינרים.

(1)כל פקיד הנכנס בתור פקיד לבתי אחד האנשים או אחד הסיפוחים לביתו בנסיבות שלא הורשו על־ידי החוק, ייענש במאסר משלושה חודשים עד לשלוש שנים ובקנס מעשרים דינרים עד למאה דינרים.

(2)ואם בנוסף למעשהו זה ערך חיפוש במקום או כל מעשה שרירותי אחר לא יפחת העונש משישה חודשים.

(3)ואם בצע הפקיד הנזכר לעיל את המעשה מבלי לשמור על הכללים המוטלים בתוקף החוק – ייענש במאסר מחודש עד לשנה ובקנס מחמישה דינרים עד לעשרים דינרים.

(4)כל פקיד הנכנס בתור פקיד למקום עסק ממקומות העסק הפרטיים כגון מקום עסק מסחרי השייך לאחד האנשים או משרדו במקרים שאינם מורשים על פי החוק או מבלי לשמור על הכללים המוטלים בתוקף החוק – ייענש במאסר עד לשישה חודשים ובקנס שלא יעלה על חמישים דינרים.

(1)כל פקיד המשתמש בסמכותו באופן ישיר או בלתי־ישיר לשם עיכוב או השהיית בצוע הוראות החוקים או התקנות שבתוקף, או גביית המסים והאגרות שנקבעו על־פי החוק, או ביצוע החלטה של בית משפט או כל צו שיצא מרשות מוסמכת – ייענש במאסר מחודש עד לשנתיים.

(2)באם לא היה, מי שהשתמש בסמכותו או במרותו, פקיד ציבורי, ייענש במאסר משבוע ימים עד לשנה.

(1)כל פקיד שהתרשל ללא נימוק מתקבל על הדעת במילוי תפקידו ובביצוע הוראות הממונה עליו המבוססות על הוראות החוק – ייענש בקנס מעשרה דינרים עד לחמישים דינרים או במאסר משבוע ימים עד לשלושה חודשים.

(2)באם נגרם נזק לאינטרסים של המדינה כתוצאה מפעולות אלו, ייענש אותו פקיד במאסר מחודש עד לשנה בנוסף לערך הנזק.

כל קצין או פרט מאנשי המשטרה או ממשמר הגבול הנמנע מלענות לאיזו דרישה חוקית שיצאה מרשות שיפוטית או אדמיניסטרטיבית – ייענש במאסר משבוע ימים עד לשנה או בקנס מחמישה דינרים עד לחמישים דינרים או בשני העונשים יחד.

(1)המתקיף או המתנגד בכח לפקיד המבצע את הוראות החוקים או התקנות שבתוקף או הגובה את המסים או האגרות שנקבעו על־פי החוק או המוציא לפועל פסק דין או כל צו שיצא מרשות מוסמכת – ייענש במאסר שלא יפחת משישה חודשים באם היה מזוין ובמאסר משלוש חודשים עד לשנה באם היה בלתי מזוין.

(2)העונש יוכפל באם המבצעים היו שלושה ויותר.

כל התנגדות חיובית או פאסיבית המעכבת מעשה חוקי המבוצע על־ידי אחד האנשים שתוארו בסעיף הקודם, גוררת עונש מאסר מחודש עד לשישה חודשים או קנס מעשרה דינרים עד לחמישים דינרים.

(1)מי שהיכה פקיד, פגע בו על־ידי מעשה פוגע אחר או התיחס אליו בגסות ובאלימות או איים עליו או שלף נשק בפניו בזמן מילוי תפקידו או דחה את אשר עשה בתוקף תפקידו, ייענש במאסר משישה חודשים עד לשנתיים.

(2)באם המעשה היה נגד שופט, יהיה העונש משנה עד לשלוש שנים.

(3)יוחמר העונש המוטל לפי שני הסעיפים הקטנים הקודמים על־ידי הוספה משליש עד לחצי באם בוצעו מעשי האלימות בזדון, או באם בצע אותם יותר מאחד, או נבע מהם פצע או מחלה.

(4)באם מעשי האלימות, הפצע או המחלה מחייבים, בהתחשב בחומרתם, עונש יותר חמור מהעונשים שצוינו בסעיפים הקטנים הקודמים יוסף לעונש המגיע בהתאם להוראות חוק זה משליש עד לחצי.

(1)”הוצאת שם רע“ פירושו: ייחוס דבר מסוים לאדם – ולו בצורה לא ודאית – העלול לפגוע בכבודו ובמעמדו או לחשוף אותו בפני שינאת האנשים או בוזם מבלי להתחשב באם הדבר ההוא הינו עבירה המחייבת עונש או לא.

(2)”דיבה“ פירושה: פגיעה בכבוד הזולת, מעמדם וייחוסם – ולו בצורה לא ודאית – מבלי לפרש דבר מסוים.

(3)ואם לא נזכר בזמן בצוע העבירות של הוצאת שם רע ודיבה שם הנפגע בצורה מפורשת, או שהדברים שיוחסו לא היו ברורים, אך היו ראיות שמבלי להסס יוחסו לנפגע עם קביעת מהותם, יש לדון את מבצע מעשה הוצאת שם הרע או הדיבה כאילו נזכר שם הנפגע וכאילו הוצאת שם הרע או הדיבה היה מפורש מבחינת המהות.

על מנת שיחייב הוצאת שם רע או דיבה עונש, מותנה שהוא יקרה באחת הצורות הבאות:

(1)הוצאת שם רע או דיבה פנים אל פנים בתנאי שזה יקרה:

(א)במושב שנכח בו הנפגע.

(ב)במקום שאפשר לאנשים אחרים לשמעו התמעט מספרם או התרבה.

(2)הוצאת שם רע או דיבה שלא בפני הנפגע בתנאי שיקרה בזמן אסיפת אנשים רבים יחד או לחוד.

(3)הוצאת שם רע או דיבה בכתב בתנאי שזה יקרה:

(א)בפרסום ובהפצה ברבים או בחלוקה בין קבוצה דברי כתב, ציורים, תמונות לעג או טיוטות של ציורים (ציורים לפני דקורציה ועיבוד).

(ב)כל מה שיישלח לנפגע מהמכתבים הפתוחים (אינם סגורים) וגלויות הדואר.

(4)הוצאת שם רע או דיבה באמצעות דברי דפוס בתנאי שיקרה:

(א)באמצעות העיתונים היומיים או התקופתיים.

(ב)בכל סוג שהוא מדברי הדפוס ואמצעי הפרסום.

”השפלה“ פירושה כל השפלה או גידוף (פרט להוצאת שם רע ודיבה) המכוונים כלפי הנפגע פנים אל פנים באמצעות הדיבור או התנועות, הכתיב או הציור שאינם בפומבי, או על־ידי מברק, שיחת טלפון או על ידי יחס גס.

ייענש על הוצאת שם רע במאסר משלושה חודשים עד לשנתיים באם היה מכוון לפרלמנט או לאחד מחבריו בזמן בצוע תפקידו או מסיבת מעשה שנבע מתפקידו, או היה מכוון לאחד הגופים הרשמיים, בתי המשפט, המינהל הציבורי, הצבא או כל פקיד בזמן מילוי תפקידו או כתוצאה ממעשה שנבע ממנו.

(1)אם ביקש מוציא שם הרע להרשות לו את הוכחת נכונות אשר יחס לפקיד הנפגע אין עונים לבקשתו אלא אם היה הדבר אשר יחס קשור במילוי חובות התפקיד של אותו פקיד או היה עבירה המחייבת עונש על־פי החוק.

(2)אם הוצאת שם הרע היה קשור במילוי חובות התפקיד בלבד והוכח את נכונותו זוכה הנאשם, אחרת יוטל עליו העונש שנקבע על הוצאת שם רע.

(3)אם היה הדבר שעבורו הוצא שם רע עבירה ובוצעו הליכים נגד אותו פקיד והוכח כי מוציא שם הרע יחס לו את העבירה אך ידע כי נקי כפיים הוא נהפכה הוצאת שם הרע לעלילה המחייבת פעולה על פי הוראות סעיפי החוק המיוחדים לעלילה.

ייענש על הוצאת דיבה במאסר מחדש עד לשישה חודשים ובקנס מעשרה דינאר עד לחמישים דינרים באם יוחסה לאלה שנזכרו בסעיף (191).

אם ביקש מוציא הדיבה להרשות לו את הוכחת נכונות אשר יחס לפקיד הנפגע אין עונים לבקשתו אלא אם היה הדבר אשר יחס קשור במילוי חובות התפקיד של אותו פקיד, ואכן הוא יהיה במעמד של מוציא שם רע על־ידי הפיכת המונחים של הוצאת דיבה לצורת סעיף מיוחד ואז ינהג עמו כאל מוציא שם רע.

ייענש במאסר משנה עד לשלוש שנים כל מי:–

(1)הוכחה עזות לשונו כלפי הוד מלכותו המלך.

(2)שלח או הניע אחר לשלוח או פנה אל הוד מלכותו במכתב או בעל־פה, תמונה, או ציור קריקטורי היכול לפגוע בכבוד הוד מלכותו או שם את אותו מכתב, תמונה או ציור בצורה היכולה לפגוע בהוד מלכותו וכן כל מי שמפיץ את אשר נזכר או פועל לשם הפצתו בין הציבור.

(3)ייענש באותו העונש אם מה שנזכר היה מופנה נגד הוד מלכותה המלכה, יורש העצר, אחד העוצרים, או אחד מחברי מועצת ממלאי מקום המלך.

ייענש על השפלה:

(1)במאסר משבועיים עד לשישה חודשים או בקנס מחמש דינרים עד לשלושים דינרים או בשני העונשים יחד באם היתה מופנית כלפי פקיד בזמן מילוי תפקידו או בגלל אשר עשה בתוקף תפקידו.

(2)ואם היה הפקיד שנפגע על־ידי השפלה בזמן מילוי תפקידו או בגלל אשר עשה בתוקף תפקידו מאלה אשר מקיימים בידיהם סמכות רשמית יהיה העונש מחודש עד לשנה.

(3)אם ההשפלה היתה באמצעות דיבור או תנועות איום על שופט היושב על כס בית המשפט יהיה העונש משלושה חודשים ועד לשנתיים.

ייענש במאסר משישה חודשים ועד לשלוש שנים כל מי שקרע או בז לדגל או לסמל הלאומי או לדגל הליגה הערבית בצורה פומבית.

על מנת למצות את המטרה שנקבעה בחלק זה, הפרסום של כל חומר שיש בו הוצאת שם רע או דיבה ייחשב כפרסום בלתי חוקי אלא ש:

(1)אם היה נושא שם הרע או הדיבה נכון ופרסומו מביא תועלת לטובת הציבור.

(2)אם היה נושא שם הרע או הדיבה מותר מהסיבות הבאות:

(א)נושא שם הרע או הדיבה פורסם מטעם הממשלה או הפרלמנט או באיזה מסמך או פרטיכל רשמי או,

(ב)נושא שם הרע או הדיבה פורסם לגבי אדם הכפוף לשיפוט הצבאי או שיפוט המשטרה או למשמר הגבול והיה לגבי התנהגותו כאדם הכפוף לאותו שיפוט ואם הפרסום נעשה על־ידי אדם שיש לו סמכות עליו לגבי התנהגותו כלפי אדם אחר הכפוף לאותה סמכות או,

(ג)נושא שם הרע או הדיבה פורסם בעת הליכים משפטיים מטעם אדם אחר שהשתתף באותם ההליכים בתור שופט, עורך־דין, עד או צד בתביעה או,

(ד)נושא שם הרע או הדיבה הוא לאמיתו גילוי נכון של כל דבר שדובר בו, קרה, או הופץ בפרלמנט, או,

(ה)נושא שם הרע או הדיבה הוא לאמיתו גילוי נכון של כל דבר שדובר בו, קרה או נתגלה בעת נקיטת הליכים משפטיים בפני איזה בית משפט בתנאי שבית המשפט לא אסר את פרסום מה שנזכר או שהמשפט, שהושלמו בו אותם ההליכים, נערך בדלתיים סגורות, או

(ו)נושא שם הרע או הדיבה הוא עותק, תצלום, או תמצית נכון מחומר שכבר פורסם ופרסום אותו נושא היה מותר על פי הוראות סעיף זה.

(3)אם היה הפרסום מותר, אחת היא – על מנת למצות את המטרה שנקבעה בחלק זה, באם נושא הפרסום היה נכון או בלתי נכון או אם הפרסום נעשה בתום לב או לא, בתנאי שלא תשחררנה הוראות סעיף זה כל אדם מהעונש המגיע לו על־פי הוראות פרק אחר מחוק זה או על־פי הוראות חוק אחר.

פרסום נושא המהווה הוצאת שם רע ודיבה מותר בתנאי שקרה בתום לב ובאם הקשר בין המפרסם ובעל האינטרס בפרסום מחייב את המפרסם על־פי החוק לפרסם אותו נושא לטובת בעל האינטרס בפרסום, או היה למפרסם אינטרס אישי חוקי בפרסום אותו נושא באותו אופן בתנאי שלא יחרוג גבול הפרסום וצורתו מהסבירות בהתאם לנסיבות.

(1)כל מי שקרע או כיער או השחית בזדון ובפומבי כרוז, מסמך שהודבק או היה על סף ההדבקה בבנין או במקום ציבורי לשם ביצוע כל חוק, או צו של אדם פקיד בשירות ציבורי, ייענש בקנס שלא יעלה על עשרה דינרים.

(2)אם בוצע המעשה לשם זילזול ברשות או מחאה על אחד ממעשיה יהיה העונש מאסר משבוע עד לחודש אחד.

(1)מי שהתלבש בפומבי וללא זכות בחליפה רשמית או ענד במשהוא מיוחד לדרגה מעל לדרגתו – ייענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שנה.

(2)מי שענד בפומבי וללא רשות מדליה, סימן או לבוש, מהמדליות, הסימנים או הלבוש הרשמיים ייענש בקנס שלא יעלה על חמישים דינרים.

(3)כל ירדני העונד בפומבי וללא זכות או ללא רשות מאת הוד מלכותו המלך מדליה נכרית, ייענש בקנס שלא יעלה על עשרה דינרים.

(1)ייענש במאסר מחודש עד לשנה כל אדם ש:–

(א)התחזה כפקיד בשירות הציבורי, אזרחי או צבאי, בנסיבות שהיה על אותו פקיד לעשות איזה מעשה, או להופיע באיזה מקום בתוקף תפקידו, או

(ב)התראה ללא זכות כפקיד בשירות הציבור, אזרחי או צבאי, והתימר שמזכותו לעשות איזה מעשה או להופיע לאחד המקומות על מנת לבצע איזו פעולה בתוקף תפקידו.

(2)וייענש במאסר משלושה חודשים עד לשנתיים כל מי שבצע אחד מהפעולות הנזכרות בסעיפים הקטנים הקודמים כשהוא לבוש בזמן מלוי התפקיד לבוש או סימן מיוחד שנועד לפקידים.

(1)מי שניגש בזדון לפתיחת חותמת שהוטבעה לפי צו מהשלטונות הרשמיים או מבתי המשפט או מאחד ממשרדיה לשם שמירת בית עסק, כספים, חפצים, או ניירות הקשורות באיזה שירות שהוא, או הסרתה או הפיכתה ללא תועלת – ייענש במאסר משבוע עד לשנה.

(2)ואם בוצע המעשה יחד עם מעשי אלימות, לא יהיה המאסר – פחות משלושה חודשים.

(3)יוענש מי שמעיז בפתיחת החותמת והסרתה בעונש שנקבע למי שמעיז לגנוב על־ידי שבירת מנעול בית העסק הנעול ואם היה הגנב הפקיד האחראי ייענש באותו עונש.